Archive for the ‘אוכל’ Category

דארנא – מרוקו סכין .וגם מזלג

דצמבר 29, 2006

בתחילת השבוע עלינו לירושלים .נכון שמדובר בארבעים דקות נסיעה שאנחנו עושים לפחות פעם בחודש ,אבל בכל פעם יש הרגשה של הרפתקה .אולי ניתקע בקסטל ?אולי נגיע בטעות לחברון ?כמו תמיד כשיוצאים מהבית בסביבות שבע ,יש איזה ילד שנזכר במשהו והשני מושך את האמבטיה ,כך שעד שיצאנו כבר היה שבע וחצי .קצת מלחיץ בעיקר לאור העובדה שהוזמנו לארוחה מורכבת בהשתתפותם של חמישה שפים וכל המזמינים התעקשו שנגיע בדיוק בשמונה

הנסיעה הייתה קלה וכשהגענו לפאתי העיר עמדתי רגע בצד ,הזנתי את הנתונים לנוויגטור בפלאפון שלי וחיכיתי להוראות ההגעה לרחוב הורקנוס שבו נמצאת המסעדה .הבחורה האוטומטית התחילה לתת הוראות בקול סמכותי ,נסעתי לפי ההוראות, כנגד כל האינסטינקטים הירושלמיים שלי ותוך דקות מצאנו את עצמנו בצד השני של העיר .פשוט שכחתי שקצת עננים משבשים לחלוטין את כל הנוויגטור הזה ונתתי לו לסבך אותי עד אימה .שעה אחרי שהגענו לעיר ושעתיים אחרי שיצאנו מתל-אביב הגענו לרחוב .תודה לך נהג מונית ירושלמי יקר על שהובלת אותנו ליעד .היה שווה להגיע

לרגל חגיגות יום הולדתה האחד עשר של המסעדה ,נכנסו השפים אייל לביא ,שלום קדוש ,מנה שטרום ושחף שבתאי ,למטבח של אילן סיבוני כדי לייצר וראיציות משלהם על התפריט המרוקני הקלאסי שמוגש במקום .את הפריטו מיסטו של אייל לביא ,הפסדנו הודות ליכולות הניווט שלי כך שהגענו ישר למרק החרירה של שלום קדוש .אם יש לי סיבה להתחרט על שהחלטתי לא להעלות לכאן תמונות ,המרק הזה הוא אחת הטובות שבהן

על הצלחות שהוגשו לנו סודרו בצורה של קרני שמש שורות של קוביות עוף ,עגבניות ,גזר, קישואים ועוד דברים טובים כשבמרכז ערימה קטנה של תערובת עדשים חומוס ועוף .המלצר ביקש לא לגעת בסידור ויצק על כל העסק את המרק עצמו ,ירקרק וקטיפתי .אחרי שערבבנו את כל המרכיבים ,הבנו שהטרחה הייתה מוצדקת .על היין של סיבוני – פטיט סירה שהוא מייצר בעצמו אפשר לוותר .אולי בעצם רצוי לוותר .לצד המרק המשודרג ,הוגש לנו מרק החרירה המקורי של המסעדה ,שהיה פשוט וביתי וטעים כמו שמרק צריך להיות ,למרות ההשקעה בפרזנצטיה ,אחת אפס לסיבוני ולמנה המקורית

המנה הבאה הוגשה על עלה בננה .פסטייה פרגית ,פסטייה עם קוקוס ופסטייה פאפא סאן ,אינדונזית .זו עם הקוקוס ומי הורדים הייתה הטובה מבין השלוש ,אבל השילוב בין מראה וחומרים מהמזרח הרחוק לבין הקינמון והתיבול המרוקאי היה די מדהים .הפסטיה המקורית ,כיסון בצק מלא בשר ומתובל בקינמון הייתה שווה לא פחות, כך שנסתפק בתיקו . התוצאה כרגע .אורחים :1 סיבוני :2

תחשבו שמישהו אסף את כל מה שנשאר במטבח ועטף אותו בבצק קשה ללעיסה .עכשיו תחשבו קצת יותר קיצוני ואולי תגיעו למה שייצר מנה שטרום .אפילו יש לזה שם :טימבלאו עם ראגו עוף , בקיבוצים היו קוראים לזה פשטידת שאריות .המנה המקורית הייתה פשטידה מפנקת של איטריות דקות ובשר עוף .למרות הסימפטיה שלי לשטרום אני נאלץ להוריד לאורחים נקודה על הטימבלאו הזה ולהעמיד את התוצאה על שלוש אפס לסיבוני

כשהגענו למשאווי של סיבוני – כתף טלה זהוב עם שקדים ,כבר היינו הרבה אחרי נקודת השבירה מבחינת יכולת האכילה שלנו ,הבשר היה רך ומענג ,השקדים התפצחו במרירות קלה שנתנה קונטרה לרכות המפנקת ולמרות שהשארנו יותר מחצי בצלחת ושעל פי טעמו הטלה היה כנראה כבש שנשאר כיתה ,היה טעים נורא .למנות האחרונות הגענו על ארבע

המנצח הגדול של הערב היה אילן סיבוני שקיבל עוד כמה נקודות על התקרה שצויירה ביד על ידי אמן מרוקני ועל הריצוף הצבעוני .הביקור בשירותים לעומת זאת היה קצת עצוב .קורי עכביש ,ברזים דולפים וצחנה מבאסת של שירותים בתחנת דלק .בסך הכל למרות הנפילות היה ערב די מקסים ומאוד מעניין .בפעם הבאה שאני נוסע לירושלים כנראה שלא אסמוך יותר על שירותי הניווט של פלאפון

מודעות פרסומת

!חומוס על הבוקר?! כן

נובמבר 21, 2006

 הבוקר היו לי סידורים ביפו שהסתיימו בסביבות תשע , כך שאת הארוחה הכי חשובה ביום, לקחת ליד שולחן העץ אצל אבו חסן ברחוב הדולפין. המסבחה הייתה חמצמצה, מלטפת ובטמפרטורה מדוייקת. ישבתי עם עוד כמה אנשים שנראו כמו אנשי עמל בדרך לשגרת יומם וכל הסיטואציה הרגישה נורא נכון. כשחזרתי לתל-אביב ולסביבת העבודה הרגילה שלי, שמחתי  לספר בכמה הזדמנויות על החומוס שאכלתי בבוקר. התגובות שקיבלתי נעו בין הלם לזעזוע עמוק. חומוס על הבוקר? שאלו אותי עמיתי למשרד כששפת הגוף שלהם אומרת פחד ותיעוב

ולהם אני עונה: כן! וכן! חומוס על הבוקר!. חומוס במינון נכון הוא הרבה יותר הגיוני מאשר חומוס בצהריים. אם מנה מאוחרת הופכת אותי למהורהר ואיטי יותר, הרי שמנת שחרית ממלאת אותי באנרגיה ובשמחת חיים, שמחזיקות עד אחר הצהריים לפחות שלא לדבר על זכרונות הטעם שממשיכים לחיות בחיך שעות לאחר שנבלע הזרזיף האחרון. אגב לא חייבים לפרק את כל הפיתות. סוד ההצלחה שלי הוא לרדת על הצלחת עם מזלג ולנגב רק את הסוף – זה יוצא פחות מחצי פיתה