חשבון בבקשה

לפני כמה שבועות, ביקש ממני ליאב צברי לתרום טקסט לגליון 7 של הצופר. זה היה בדיוק לפני הנסיעה שלי לפריז, אז הבטחתי לו שאני אביא לו טקסט מחו"ל. אני מעלה לכאן את החלק הראשון של הסיפור .כדי לקרוא את השאר תיאלצו להשיג את הצופר וזה ממש ממש כדאי כי יש שם המון קומיקס שווה חינם אין כסף. אני מאוד אוהב את איך שיצא הסיפור שלי בעיקר בזכות האיור של צחי פרבר ,שכאילו ישב איתי שם

חשבון בבקשה: אתה יושב בקפה, מתחת לעץ ערמון פריזאי ענק שמעליו שמי ערב בצבע כחול עמוק שאין לך מושג איך קוראים לו. אתה מבטיח לעצמך לברר את זה בהקדם. המלצרית המבוגרת, אולי אפילו בעלת הקפה, מביאה את החשבון. שתי כוסות קפה וקיש  של כרישה עם בשר ארנבת. אתה שולף את כרטיס האשראי שלך ומניח אותו על השולחן. כמה זה בשקלים? כמה כוסות קפה אתה יכול לשתות בסכום הזה בתל-אביב? כמה שעות אתה צריך לעבוד? וכמה מילים אתה צריך לכתוב? וכמה ימים תצטרך לחכות לתשלום? אתה אף פעם לא מקדיש כל כך הרבה זמן למחשבה על כסף, כמו בזמן שאתה נמצא בארץ אחרת. אז אתה הופך פתאום למכונת המרה משוכללת בין אירו לשקל ובין שקל לדולר ובין דולר לרגשי אשמה

הצללים מתארכים. המלצרית המבוגרת שהיא אולי בעלת המקום מעבירה את הכרטיס בקורא האלחוטי שלה, שמעכל את האינפורמציה הדיגיטלית ומחליף את הטקסט על הצג הירוק שחור שלו. האוויר נטען באותות בלתי נראים ובמתח. יעבור או לא יעבור