Archive for פברואר, 2007

ש"י קרוייטנר – 1916 – 2007

פברואר 26, 2007

בשבוע שעבר הלך לעולמו סבא שלי ש"י קרוייטנר ,האיש שלימד אותי שפרח על השולחן חשוב לא פחות ניהול כפר נוער לילדי עולים" ,אנחנו אוכלים בעיניים "הוא אהב להגיד ,ולשאיכות הקוניאק בסוף הארוחה יש להקדיש מחשבה בדיוק כמו לטיעונים הדרושים לבניית נאום ציוני חוצב להבות .אני יכול לספר עליו המון סיפורים, אבל בחרתי להעלות לכאן את מה שהוא כתב לנו כמה חודשים לפני מותו .מוות שזה שהיה ידוע מראש לא עשה אותו פחות עצוב מבחינתי .לא עושים יותר אנשים כאלה

לצאצאי הנחמדים האהובים והנערצים שלום רב וברכות .אחרי שכתבתי לכם אגרות על המשפחה ועל זיקתי ליהדות, עלתה במחשבתי האפשרות שאחד מכם ישאל אי פעם מה עשה סבא ש"י בתשעים שנות חייו .אינני מתכוון לענות על השאלה בפרוטרוט אלא בקיצור נמרץ

נולדתי בעיר לייפציג בגרמניה ,אחת הערים החשובות בגרמניה ובעולם התרבותי בכלל .עיר המחקר אשר כל ספרי המדע היוצאים לאור בגרמניה ובארצות אחרות נדפסים ומוצאים בה לאור .גם ספריו הראשונים של ש"י עגנון נדפסו בלייפציג בעברית .העיר מצטיינת בטיפוח מוזיקה .יוהן סבסטיאן באך ופליקס מנדלסון פעלו בה כמלחינים וכמנצחים

על התושבים היהודים של לייפציג ועל המיוחד שהם תרמו לה בירידים ובפיתוח מסחר הפרוות כמרכז עולמי ומסחרי כתבתי בספרי" לייפציג שלי" שיצא לאור בעברית בשנת 1982 ובהוצאה לאור גרמנית בשנת 1992 .כל עוד הייתי בלייפציג כתלמיד בית הספר היהודי ,כמשקיף על החיים היהודיים בעיר ,הייתי פטריוט של העיר ומוקיר תושביה היהודיים

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת סיום לימודי ,החלטתי לעזוב את גרמניה ונעניתי להצעה של אחדים מראשי הקהילה לצאת לאנגליה ללמוד ,כדי לשמש מנהיג ליהדות אשר חשך עליה העולם .בהיותי באנגליה החלטתי לקיים את חיי בארץ ישראל .עליתי ,לאחר הכשרה חקלאית בדניה ,בה הכרתי את סבתא רות ,יחד אתה בשנת 1935

אחרי כחצי שנה בארץ החלטנו לוותר על תוכניותינו להתיישב כחקלאים ועברנו לירושלים בה אני תושב משנת 1936. השנים הראשונות היו שנות מאבק על קיום – פרנסה ,שבמרוצתם עסקתי בתרגומי סרטים מאנגלית לעברית ולגרמנית וכן בקבלת עבודות דפוס. בתחילת שנת 1939 נולדה ביתנו הראשונה חנה

בעיות הפרנסה הביאו אותי לעבוד משך כמה שנים אצל היועץ הכספי של הצבא הבריטי בארץ ישראל .עם קום מדינת ישראל נתקבלתי לתפקיד בכיר במחלקת הארגון של ההסתדרות הציונית העולמית .תפקידי היה לשקם את הפדרציות הציוניות באירופה אשר נהרסו על ידי השלטונות הגרמנים הנאצים בימי המלחמה

לאחר 14 שנות עבודה במחלקת הארגון ,נתמניתי קודם מנהל אירופאי ולאחר מכן מנהל כללי של קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל .בתפקידים אלה ביקרתי כמעט את כל הישובים היהודיים בעולם ועסקתי בשני תפקידים :להעביר לקבוצות את המודעות על קיום המדינה ומשמעותה לחיי העם ולהסביר ליהודי התפוצות שעליהם להשתתף בהבאת העולים ובקליטתם על ידי תרומות בעלות משמעות .בתפקיד זה שימשתי כעשרים שנה

עם פרישתי מקרן היסוד נעניתי לבקשתו של ראש הקרן ד"ר ישראל גולדשטיין לשמש יו"ר חוות הנוער הציוני בירושלים ויו"ר המרכז העולמי לתנ"ך בירושלים .בתפקיד זה שימשתי כשלושים שנה

החל מפרישתי מתפקיד מנכ"ל קרן היסוד ,פרסמתי עשרה ספרים היסטוריים ,שבעה בעברית ושלושה בגרמנית וסינריו לסרט על שבתאי צבי בהיבט חיובי. תוכנו זכה לשבים של גדול ההיסטוריונים יוסף קלאוזנר ועורר התעניינות בחוגי הבמאים היהודים בהוליווד

מודעות פרסומת

לוקאס – מאז"ה טעים

פברואר 15, 2007

לוקאס ,שנמצאת בקומת הכניסה של אחת ממפלצות השיש החדשות בלב העיר – מאז"ה 5 ליתר דיוק ,חוגגת שנה להיווסדה ובמקביל עוברת בשלמותה לידיה של לימור חדד .למרות המיקום השכונתי והאווירה הידידותית ,המקום לא ממש התקבל כאופציה לגיטימית בקרב תושבי לב-העיר ,לעומת זאת הוא מעניק חוויה תל-אביבית לתושבי חוץ ,בעיקר מהשכונות הצפוניות

זו הפעם השלישית שלי בלוקאס והפעם הראשונה שלא ישבתי על הבר ,אלא על במיקום מרכזי שאיפשר לי להתרשם מהחלל – לא גדול מדי אבל מאפשר נשימה חופשית ,ומהמוזיקה שהייתה אמנם זניחה אבל עוצמת הקול תרמה לאווירה חמה של מקום שהכל יכול להתרחש בו ,בלי יותר מדי טקסיות ,על גבול הבר

חבריי לשולחן כבר ישבו שם עם כוסות של משהו שנראה כמו פטל .ההצעה ליין לבן התקבלה בלי יותר מדי התנגדות והבחירה נפלה על פייר ספאר גיוורצטרמינר 2004- לבן אלזאסי חצי יבש עם ריח מטורף של ליצ'י ,גוף בינוני וסיומת מרירה .לידו אכלנו בוקס קממבר במילוי קונפי שום ,אני אגב מעדיף את הקממבר שלי בלי שום ,וסלט קינואה שהיה ממש טעים ,תאמינו לי ,עולה לי בבריאות לכתוב קינואה וטעים באותו משפט

היין אזל די מהר אז המשכנו את הקו הלבן עם שאבלי סן ז'ק לואי מקס 2005 שהיה רע כמו ששבלי לא מוצלח יכול להיות רע .מעופש ,וחסר חיים כמעט לחלוטין .טרילוגיית הבשרים שהוגשה לצידו כללה נתח אנטרקוט ,נתח פילה וצלע טלה ברוטב בורדולז שהרים את האנטרקוט לשחקים ,לא הפריע לפילה והציל את הצלע מהתרסקות כואבת

למרות שאני לא מבין גדול במתוקים ,אני חושב שגם הקינוחים בלוקאס הם סוג של שיחוק במיוחד הסברינה הקלאסית שעברה שדרוג רציני .בסך הכל נעים בלוקאס .טעים ,לא יומרני ולא יותר מדי יקר ,אני מקווה שיצא לי להגיע לפני היומולדת הבא .בעצם ,אני מקווה שאוכל להגיע בעשרים ואחד לפברואר לארוחה שתיערך שם בשיתוף יקבי כרמל .בארוחה יוגשו ארבע מנות שכל אחד מהן תלווה ביין של כרמל ,עמוס רביד היינן יתן הסברים על הקשר בין היין לאוכל וכל הסיפור יעלה 150 ש"ח לאדם

היט דה רוד ג'ק – ממשיכים לקרוע את קרואק

פברואר 8, 2007

כמו שהבטחתי לפני שני פוסטים – אני גאה ושמח לארח את הדס שניידר שקרעה את קרואק בגליון השבוע של רייטינג

השכונתי החדש במרמורק, מעורר הרבה תקוות אבל לא מוכן להזיע
את אחד השבועות היותר מבאישים שעברו על שלושתנו בחרנו לחתום בלילה של שיכרות, מהסוג שיעזור לנו לשכוח את הזוועות לפחות עד יום ראשון. יאיר הציע את הקרואק, הבר הטרי במרמורק שהפיח בתושבי השכונה המשתפצת חיים ותקוות מחודשות. מבחוץ זה נראה כאילו הבוקובסקי התבלבל וחנה ליד הבימה. הגיוני, בהתחשב בעובדה ששני המקומות חולקים בעלים משותפים. בפנים מצאנו טפטים בהשראת הסבתות מפולניה, אהילי פיפטיז מגניבים, מוזיקה טובה ששילבה היטב בין בלונד רד הד והג'ינג'יות, והמשך ישיר לאירועי השבוע האומלל שעבר עלינו

מחסור במקומות על הבר והספות הותיר לנו שולחן ישיבות עגול שנראה כאילו טעה בדרך ובמקום לענג מנהלי קריאייטיב במצגות פאוור פוינט, אכלס שלוש נפשות עגמומיות. עשרים דקות ישבנו שם וניסינו להבין מה לעזאזל עושה קמפרי בכוס של סהר שהזמינה בכלל בקארדי, כשבמקביל נלחמנו בבעלי המקום והמלצרית שהאיצו בנו לפנות את השולחן לטובת כנופיית ענק של בחורות מזמזמות בהמוניהן.

יש לנו שני מקומות על הבר", הסביר לנו בעל השררה בזמן שהבטנו בו נדהמים והתפקדנו שוב, רק ליתר ביטחון. 1, לחש יאיר, 2, סיננה סהר, 3?, מלמלתי בהלם, אך דבר לא עזר, לא התחנונים ולא קולו של היגיון בריא. 1, קרא יאיר ממקומו החדש על הבר, 2, זעמה סהר וחיפשה אחריי במבטה, 3, עניתי חלושות בעודי נטועה מאחורי עמוד אימתני על כסא מאולתר ועליו ערימת מעילים.

"בגלל שביאסנו אתכם", צהל הברמן לעבר שני חבריי הגלויים לעין, "תבחרו איזה צ'ייסר שבא לכם". אבל אנחנו בחרנו בעיקר ללכת משם ולחפש לעצמנו מארחים ראויים יותר. לא הבטנו לאחור לראות את התקווה השכונתית המנופצת עד שהגענו לדורותי גייל הסמוך. "לחיי שבוע טוב ומשופר", השקנו בירות על הבר המרווח ופצחנו בשיר. ככה מכניסים אורחים

החמשושיאדה

פברואר 4, 2007

חשבתי שזה לא יגיע אלי אבל טעיתי .ג'וב הזמין ,אז גם אני בפנים וזו החמישיה שלי

 

א .בשנת שבעים ושמונה נפתח על שמי תיק במפלג הנוער מחוז דן בעוון שימוש בסמים. היה בלאגן גדול אבל בסוף יצאתי ללא פגע .אחרי שהחוקר הציג לי רשימה מפורטת של שותפים ומקומות לדבר העבירה ,נאלצתי להודות שהכל אמת ולהבטיח שלא אעשה את זה שוב .אני חושב שמאז אני לא ממש סומך על אנשים שאומרים שהם חברים שלי

ב .ביליתי שנתיים מחיי בפנימייה – בית הספר החקלאי פרדס חנה .הסיבה העיקרית לכך הייתה ששום בית ספר בעיר לא היה מוכן לקבל אותי – ראו סעיף א – ושההורים שלי הכירו את המנהל .מה למדתי שם ?לקיים יחסי מין ,לגלגל עם שלושה ניירות ,לשחוט תרנגולות ולנהוג על טרקטור .את התיכון אגב סיימתי בחצור הגלילית במסגרת פרוייקט חינוכי של הצופים ומשרד החינוך

ג .קיבלתי רשיון נהיגה בגיל שלושים ושש .אגב, עברתי טסט ראשון .מאז אני לא מפסיק לנהוג .תנו לי תל-אביב – אילת – תל-אביב באותו יום ואני עושה את זה בשמחה .שנה מאוחר יותר עשיתי רשיון לאופנוע והייתי במשך כמה שנים בעליו הגאה והמאושר של קאוואסקי אי.אן 500 .לפני שכשנה החלפתי אותו בקטנוע עירוני ,כזה של שליחים .הרבה פחות דאווין ,הרבה יותר קל להתנייד אתו בעיר

ד .לא כתבתי עד גיל עשרים ותשע .זאת אומרת כתבתי אבל אף אחד לא ראה את זה .בשנת תשעים וחמש אחרי שאימי נפטרה וקצת לפני שבני הבכור נולד ,עזבתי קריירה מבטיחה בתכנות והלכתי לעבוד בפרסום .הייתי צריך שבע שנים של קטלוגים ,ברושורים ,תסריטים לפרסומות ,מודעות ,סיסמאות ,אתרים ומה לא ,כדי לקבל אומץ, ולכתוב גם על דברים שמעניינים אותי .לשמחתי פגשתי אנשים שהיו מוכנים לפרסם את זה ואפילו לשלם קצת .האמת ,יותר כיף

ה .את הפיגוע בטאבה בשנת 2004 פיספסתי בעשרים וארבע שעות בדיוק ,בזכות דפנה שהתעקשה שנסיים את חגיגות יום ההולדת הארבעים שלי בזמן שקבענו ולא נישאר בסיני עוד יום .שום טענה כמו עוד לא אכלתי במיה או טרם צללתי בריף הרחוק ,לא התקבלה ולא עזר כמה שהתחננתי. מאז לא הייתי שם ואני מאוד מאוד מתגעגע

 

רוצה לגרור למשחק את אייל ,גיסר ,דרינקינג ,איילה ואביטל

קורעים את קרואק

פברואר 2, 2007

לדרינק הפרידה שלי מרייטינג קבעתי עם הדס וסהר בקרואק ,בגלל שלמרות שהוא ממש ליד הבית עוד לא הייתי שם ובגלל השמועות על בחורים שווים שפוקדים את המקום – שמועות שהופכות אותו מאוד אטרקטיבי בעיני סינגליות איכותיות .קבענו בעשר -על פניה שעה סבירה לתפוס מקום ,אבל כשהגענו התברר שהבר עמוס ומקום הישיבה היחיד שנשאר היה סביב שולחן עגול שתקוע באמצע החלל ומצליח לשלב הרגשה רשמית של חדר ישיבות עם תחושה חשופה ומאוד לא נוחה של – אני עומדת במעגל ומביטה סביבי

לקח קצת זמן עד שהמלצרית התפנתה אלינו .התפריט מודפס בשחור על אדום -שילוב בלתי קריא לחלוטין ,אז הזמנתי חצי ליטר מרפיס כי ראיתי את הברז ומנה של גרנטס כי הייתי בטוח שיש .כשהמלצרית חזרה והודיעה שאין גרנטס נאלצתי לצלול למעמקי תפריט הוויסקי .טוב ,נסחפתי עם הצלילה .קפיצת ראש לבריכה של הילדים זה דימוי הרבה יותר מדויק .חוץ מכמה מאלטים יקרים התפריט כלל בעיקר וויסקי אירי עם נציגות סקוטית אומללה של ג'וני ווקר אדום ושחור .הבנתי שוויסקי כבר לא יצא לי אז ויתרתי .לסהר שיחק המזל אפילו פחות .היא הזמינה רום ומיץ תפוחים אבל במקום רום קיבלה קמפרי .מיץ התפוחים לעומת זאת, הגיע בהיי בול עם המון קרח ,כשכל מה שהיא רצתה היה למזוג קצת ולערבב

אבל הערב רק התחיל להתדרדר .בטרם התארגנו על המשקאות ,ניגשה אלינו מלצרית העל וביקשה שנעבור מקום .נעבור בכיף אמרנו לה רק תמצאי לנו מקום יותר טוב .היא הלכה וחזרה אחרי כמה דקות .יש שני מקומות ליד הבר – היא אמרה והסבירה שהמקום מוזמן לאירוע – לא יכולת להגיד את זה כשהתיישבנו ?ביקשנו ממנה לספור ,היא הצליחה להבין שכשלישיה אין מצב שנסתפק בשני מקומות על הבר ,והסתלקה בכעס .אחר כך הגיע מנהל המשמרת ששוב הסביר לנו שיש אירוע וביקש שנעבור לשני מקומות על הבר .גם מהמנהל ביקשנו לספור אותנו וגם הוא הסכים שאנחנו שלושה ,הבטיח שתיכף יתפנה מקום נורמאלי ובינתיים צופף את היושבים קצת והביא מהמחסן סטול נוסף .באמת יפה מצידו אבל הסידור הזה הציב את הדס במרחק מילימטר מהעמוד שבפינת הבר ,עם זווית ראייה מצויינת לכלום .הברמן ,שכנראה שמע איזה לקוחות איומים אנחנו ,ניסה להרגיע אותנו עם צ'ייסר של טולמור דיו – המינימום שאפשר לעשות .אם מישהו היה מעלה על דעתו להזמין אותנו לסיבוב המשקאות הראשון יכול להיות שהיינו מתגברים על הסיטואציה אבל צ'ייסרים של טולמור דיו ?בחיאת אללה

בנוסף לסידור הישיבה הבלתי אפשרי ,השירות באווירת חדר אוכל נגדים והאירוע המעיק שבעטיו החלו הנדודים שלנו ,גם בחורים שווים לא נמצאו שם אז הלכנו לדורותי גייל .שתי דקות הליכה ,עולם אחר – צפוף ,רועש ,שמח והעיקר בלי יומרות .עכשיו זה שלא ניכנס יותר לקרואק זה ברור וגם חבל ,כי אנחנו יכולים להיות לקוחות לא רעים בכלל ,אבל זה כלום לעומת הנזק שעלול להיגרם למקום שתוקע את עורכת מדור הלילה של רייטינג פנים אל פנים עם עמוד שחור ,למשך חצי ערב .אגב ,היא כבר משחיזה את המקלדת ,ואני מחכה לקרוא את הטקסט שלה ברביעי הקרוב