Archive for ינואר, 2007

מסה קריטית

ינואר 30, 2007

אני אוהב מאוד את הבר של מסה .הניגוד העצום שבין העיצוב המנוכר והשירות הקורקטי במקרה הטוב ,לבין המנות שלמרות המורכבות שלהן תמיד יש בהן משהו ביתי ומפנק ופשוט נורא טעים ,עושה לי את זה בכל פעם מחדש .אני אוהב מאוד גם את היין של ססלוב מסיבות שכבר פירטתי באלף ואחד מקומות .לכן כל כך שמחתי להגיע להשקה של ססלוב קברנה סוביניון רזרבד 2003 בבר של מסה – האמת שגם אם היו מזמינים אותי להשקה של מגבות חדשות בשירותים של מסה או חומץ של ססלוב בדוכן טורטיות הייתי מוותר על כל פעילות אחרת ורץ

המנה הראשונה שהוגשה לנו הייתה קרפצ'יו לוקוס עם ערמוני מים ,עגבניות ,שמן זית ,לימון ופיסטוקים .מנה שעשתה מין סינרגיה הפוכה כשהטעמים הדי מעודנים שלה איכשהו ביטלו זה את זה .היין שהוגש לצד המנה היה ססלוב סוביניון בלאן ניו-זילנד 2006 יין שמיוצר ומבוקבק עבור ברי על ידי יינן ניו-זילנדי .היין הפציץ את האף בניחוחות טרופיים חדים כתער ,אבל בפה החדות התחלפה במגע עדין ומלטף מדי לטעמי

אחר כך עברנו לחתן השמחה .הקברנה סוביניון רזרבד 2003 מיוצר כולו מענבי הכרם האורגני של ססלוב בקדיתא ,הענבים נבצרו ידנית והיין טופל בשיטת פרי ראן ,ללא סחיטה של האשכולות .היין התיישן 24 חודשים בחביות משבעה סוגים שונים ,כשכל סוג של חבית נותן ליין את הטעמים שלו .הביקבוק התרחש במרץ 2006

לרזרבד יש ריחות של מנטה ,שוקולד ,קפה והמון דרגות של פרי – מבוסר ועד לריבה או פרי יבש .אך אבוי גם כאן הפה איכזב .היה בו משהו עיף ומאובק ,ממש לא דומה לפצצות שקיבלנו עד היום מיינות 2003 .ההרגשה הייתה שהיין פשוט לא סוחב .אבל כשהוגשה המנה העיקרית – פילה בקר עם מח עצם עטוף בעלי מנגולד ברוטב ליקריץ ,יין אדום וציר בקר – התרחש נס של ממש .אל מול המתיקות והליקריץ של המנה ,היין שלא ממש הרשים עד לאותו רגע ,נתן זינוק אמיתי בחיך תוך שהוא מגלה עוצמות שלא היו בו קודם ומציב חמיצות רכה אך מוצקה ,אל מול מתק הרוטב ,כשהליקריץ מרחף מעל ומגשר בין כל הטעמים .רק 2750 בקבוקים יוצרו מהיין הזה ,שברי ממליץ להגיש בטמפרטורה של 22 מעלות ומחירו של בקבוק הוא כ -140 ש"ח . שווה רכישה בעיקר אם אתם מסוגלים לבשל ברמה של אביב משה – השף של מסה

עוד כמה ענינים קריטיים לא פחות :ההופעה בלבונטין 7 הייתה די מוצלחת ,לא נשארו מקומות ישיבה ,נועה ניגנה כמו שדה ,דן היה קצת מאופק ,בכל זאת תל-אביב זו עיר קצת מלחיצה להופעות ,ואני התרגשתי עד מוות .אבל בסך הכל היה שמח ומבדח ואני מקווה שנזכה לעשות זאת שוב בקרוב לטובת כל אלה שלא הספיקו להגיע .בכל מקרה ההופעה הבאה בעשירי למרץ בחיפה

יובל – ג'וב – הרגיל – איש האוכל והשתיה של טיים אאוט תל-אביב הצטרף לאלכובלוגים עם בלוג חדש ברשימות .תעברו להגיד שלום – האיש יודע על מה הוא כותב

אחרי די הרבה התחבטויות עזבתי את רייטינג וזה סופי ונחמד מאוד .כרגע אני בדרך למקום אחר ,כשיהיו חדשות אמיתיות אתם תהיו בין הראשונים שידעו

 

מודעות פרסומת

סגול 59 VS דן תורן

ינואר 22, 2007

הבלוג יוצא להפסקת פרסומת: ביום א' הקרוב 28.1.07 אנחנו מופיעים בלבונטין 7. אנחנו זה דן, סגול, נועה וקס – נסיכת הטמבורין, מלכת הג'מבה ואלופת השייקר, ואני שמנסה לא הפריע להם עם הבס. אגב בשבת האחרונה למרות מזג האוויר עשינו את זה בירושלים לעיני ואוזני די הרבה אנשים ואף אחד, אבל ממש אף אחד לא התלונן. פרטים נוספים כאן. תבואו, יהיה שמח. מיד נשוב לנושאים הרגילים

אני לא מאמין שעשיתי את זה

ינואר 13, 2007

בקיץ האחרון נתבקשתי לכתוב כמה אייטמים עבור מוסף אלכוהול שהיה אמור להיצמד למגזינים של רייטינג .חיליק גורפינקל ,שערך את המגזין לקח לעצמו את כל הוויסקי ,הקוניאק והיין והשאיר לי להתעסק בקוקטילים ,בריזרים ורוזה ,כמו שאומרים אצלנו ,להתחבר לצד הנשי שלי .בסוף הייתה מלחמה בצפון וכל המגזין בוטל או נדחה או הוקפא ,בכל אופן המגזין לא יצא .אני באמת לא מאמין שעשיתי את זה אבל הכל אמת :טעימה השוואתית של אלכופופס ,לגזור ולשמור לקיץ הבא

עשר סיבות למותם המתבקש של האלכופופים
כי כולם אומרים שהגיע הזמן
כי מי שמתחיל עם אלכופופ יגמור עם דאקירי תות
ונתרן ציטרט E 212 – כי רק אלוהים יודע מה זה
כי זה משקה של כוסיות
אבל אין בו מספיק אלכוהול כדי לגרום להן לשתף פעולה
הרבה יותר מעניין להכין מוחיטו
הבקבוקים קטנים ויקרים מדי
בחלק מהם מסתתרים משקאות ממש נחותים
כי הם מתוקים מדי
כל טרנד חייב בסוף למות

עשר סיבות לכך שהאלכופופים עוד כאן
אפשר להשיג אותם בצבעים מגניבים
הבקבוקים שלהם מוצלחים
יש מבחר עצום של טעמים לא מסובכים
זה משקה של בחורות
וכשמדובר בבחורות אסור לזלזל ב – 5% אלכוהול
אפשר לקחת אותם לכל מקום
הם לא תופסים מקום במקרר
לא צריך לחכות שימזגו או יערבבו אותם
הם פחות כבדים מבירה
בגלל ששוק האלכופופים מוערך בכ – 10 מליון דולר

נניח שאתם מייצרים רום. משקה שאף אחד לא סופר ושחוץ מקוקטילים אין הרבה מה לעשות אתו ונניח שאתם רוצים למכור יותר .הרבה יותר .מה תעשו ?תערבבו את המשקה המסורתי שלכם במיצי פירות תוססים ,תנו לכל העסק אריזה מגניבה ושם קליט ,ושחררו את המוצר החדש לשוק בעיתוי הנכון .עכשיו כל מה שנשאר לכם זה לשבת ולספור את הכסף .זהו פחות או יותר התהליך שעברה בקרדי ,יצרנית הרום הוותיקה ,שהבריזרים שלה היו הראשונים ששטפו אותנו בקיץ של 2001 עם שפע של טעמים מרעננים וצבעים זרחניים או להפך .המחשבה שעברה בי כשראיתי בריזר מלון בפעם הראשונה הייתה "הי ,גם אני רוצה כזה", משהו בגודל של הבקבוק ובעיצוב הזרחני משך אותי ,ואכן אותו קיץ, השתמשתי בלא מעט בקבוקים כאלה כדי להתגבר על שבוע חופש משפחתי בשמש האילתית. הסוכרים נתנו אנרגיה, האלכוהול נתן בראש ומהטעמים הצלחתי להתעלם ,אבל מאז ועד היום לא יצא לי לצרוך אלכופופים מרצוני החופשי

בעוד אני מתעלם ,נחת כאן גם סמירנוף אייס ,אלכופופ מבוסס על סמירנוף אדומה ולימון מוגז .ממפעלי קמפרי הגיע קמפרי מיקס המאוד מגניב ,שעד הקיץ שעבר עוד אפשר היה להשיג בשוק הכרמל וגם זה בקושי .אחרי האריות הגיעו גם שועלים כמו רד-סקוויר מיקס מוכן לשתייה של וודקה באותו שם, עם קפאין וטאורין .אפילו יקב הגליל ,יצרן של כמה מותגי עראק חביבים ,הפתיע בקיץ שעבר וקפץ על הטרנד עם מוזה – סדרת אלכופופים ים תיכוניים על בסיס אניס.

את השמועות על מותם של האלכופופים אני שומע עוד מהסוף הקיץ שעבר .זה גימיק חולף ,אמרו לי אז כמה אנשים שחיים את התחום ,ובכל זאת ,המקרר בפיצוציה הקרובה למקום מגוריכם, מעיד על כך שלמשקאות המוכנים לשתייה נותרו עוד חיים ארוכים – אם הם מריחים משונה זה רק כי יש בהם חומרי טעם וריח .השבוע התכנסנו לטעימת אלכופופים השוואתית. באמת שניסינו להתייחס ברצינות לצבעים ,לריחות ,לטעם ,לתחושה בפה ולאפטרטייסט ,אבל לא שכחנו לרגע ואני מקווה שגם אתם לא תשכחו ,שבסך הכל מדובר במשקאות קיץ קלילים ,ושבמונחי רעננות ואלכוהוליות כולם בלי יוצא מן הכלל, עושים את העבודה

 

מקום 8- Red Square Reloaded
תחשבו על רדבול שהוסיפו לו המון סוכר .עכשיו תוסיפו עוד קצת סוכר .ועוד כפית קטנה .זהו ,עכשיו אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה מתוק המשקה הבריטי הזה. לפי הלוגו והצבעים שלה החלום הכי גדול של וודקה רד סקוויר הוא להיות סמירנוף ואם למושא החיקוי יש אייס אז למה לא לנסות לייצר משהו דומה .הוודקה עצמה אגב ,לא רעה כלל ,אבל המיקס שלה עם הקפאין והטאורין אפשרי בתנאי שזה הדבר היחיד שיש לשתות ואין בסביבה ברזיה

מקום 7 מוזה פסיפלורה
יותר מילים נשפכו לאחרונה על הפרי הכתום הזה ,מאשר גלונים של תמציות טעם וריח במפעלי פרוטארום .אם זה טוב לשמפו', אמרו לעצמם ודאי היצרנים, 'למה שלא נוסיף לזה קצת אניס ומים מוגזים ונמכור את מה שיצא בתור מוזה פסיפלורה .אנשים ימותו על זה'. למוזה פסיפלורה יש ריח של מיץ תפוזים שנותר זמן רב מדי בבקבוק פתוח ,הוא מוגז בעדינות נעימה, אבל מדביק את הפה בסוכרים ומותיר אחריו רק שמץ של אניס .החדשות הטובות הן שהבקבוק ממש יפה ויש לו גם פקק הברגה

מקום 6 בקרדי בריזר לימון לייט
יצרנים ויצרניות יקרים .משקאות אלכוהוליים זה לא יוגורט .עזבו אותנו מהלייט ומהביו .גם החיידק הידידותי אל קזאי יצא לנו מכל החורים .תנו לנו לשתות .מה שהופך לדעתי את הלימונדה הזו ללייט זה השימוש בממתיק מלאכותי .לכן היא תחבב אולי על כל אותם סאקרים שבאמת מאמינים שלמיץ לימון לייט יש בדיוק אותו טעם כמו זה עם הקלוריות, ושקפה עם סוויט אנד לואו זה טעים ליד הקינואה .חברים יש לי חדשות בשבילכם , זה לא .ואם אתם כבר מכניסים אלכוהול לגוף ,תאמינו לי שעוד קצת סוכר לא יזיק

מקום 5 בקרדי בריזר אננס
הרחה ראשונה של הבקבוק הפתוח מעלה זיכרונות מחופש גדול לפני שלושים שנה .היינו בבריכה ומישהו נתן לי לטעום ארטיק לבנבן בטעם אננס- הפסיפלורה של הסבנטיז .כבר אז לא התלהבתי .גם הטעם של הבריזר מתקתק ותעשייתי, ורק שנייה לפני שהוא נמוג מהפה הוא מזכיר קצת את המקור, עד כמה שמשהו בטעם אננס יכול להזכיר את הפרי עצמו

מקום 4 בקרדי בריזר לימון
כל ברמן יודע שתוספת קטנה של לימון, יכולה לשדרג אפילו את המשקה המעפן ביותר .בכלל יש משהו בחמיצות שמסוגל לרענן ולהחיות את כל הטעמים בסביבה .כל מי שהזליף אי פעם מיץ לימון טבעי על סלט בן יומו ,מכיר את התופעה .גם הבריזר הלימוני מפגין מוצלחות יחסית ,ומעניק תחושה חמצמצה ומרעננת .ללא ספק ועל דעת כל הטועמים, הלימון הוא המוצלח ביותר מבין הבקרדי בריזרים הקלאסיים

מקום 3 מוזה אשכולית אדומה
הפתעה! דווקא משקה שהתלכלכתי עליו בעבר ,ושזכה לקיתונות של רפש מילולי מכל מי שנתקל בו במסגרת קידום המכירות בפסטיבל הקולנוע הירושלמי ,לקח כאן מקום שלישי .מסתבר שהשילוב המוצלח בין האניס לאשכוליות האדומות ,מצליח לעבור בצורה הולמת גם כשמכניסים אותו לבקבוק .הוא אולי לא מאוד מוצלח מאוד כשהוא האלכופופ היחיד בסביבה ,אבל בהשוואה למתחרים הוא מתגלה כאופציה סבירה ביותר

מקום 2 בקרדי בריזר ריגו
האח הקטן והמוצלח של הבריזר .הוא שוכן בבקבוק יפה יותר עם פקק הברגה ומתאפיין בטעם עדין של לימונים ירוקים וסיומת מתקתקה אך לא בלתי נעימה .את הריגו מייעדים היצרנים לקהל גברי ומתוחכם .היות ואני עונה לפחות על חצי מהדרישות ,די נהניתי מהריגו, שבאמת מפגין בגרות בהשוואה לאחיו הצעקניים .מצד שני כמה גברים מתוחכמים אתם מכירים שיצעקו לברמן שלהם תן לי בקרדי ריגו

מקום 1 סמירנוף אייס
המנצח הגדול של הטעימה הזו ובכלל .ההחלטה של סמירנוף להתמקד בטעם אחד בלבד ,מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש .מבין כל מה שטעמנו, רק האייס היה באמת טעים .משהו באיזון בין הטעם הלימוני לבין המרקם המפנק ,עושה שם את העבודה ועושה אותה היטב .אפילו מי שלא כל כך מתחבר לעולם האלכופופים ,יהיה חייב להודות שמדובר במשקה מנצח .על כל בקבוק סמירנוף מופיעה האזהרה "שתו באחריות" ואני אומר: שתו באחריות אפילו אם זה אלכופופ

תחרות פינלנדיה 2007

ינואר 10, 2007

אחד הפוסטים הראשונים בבלוג הזה ,עסק בתחרות הברמנים של פינלדיה והנה חלפה שנה ויש לנו עוד תחרות .המוקדמות הפעם התקיימו לא באירוע מרכזי אחד אלא בברים עצמם .צוות השופטים הגיע כמעט לכל פינה בארץ ובחן את המיקסמסטרים בסביבתם הטבעית כדי לבדוק אם הם מתאימים לתחרות .הגמר הגדול התקיים אתמול  בצהריים בוויסקי-א-גו גו שבנמל תל-אביב והזוכה ,שי קורן ממוזס הרצליה,יטוס לפינלנד לאליפות העולם. זו הפעם  השנייה ברציפות שהזוכה הוא ממוזס הרצליה. בפעם הראשונה היה זה אריאל לייזגולד שהשנה השתתף כשופט ובטח גם נתן כמה עצות לזוכה

בקושי מצאתי את המקום באור יום וכשכנכסתי הוא היה מלא בצופים ובמשתתפים די שתויים .צוותי השופטים ישבו על הבר והמתמודדים נכנסו שלושה שלושה לפי מקצים ,כדי לייצר משקאות בשלוש קטגוריות :אפריטיף ,לונג דרינק ודג'יסטיף .מנקודת התצפית שתפסתי על יד מגשי הסושי ,ניתן היה לזהות בוודאות מי מהשופטים בא בשביל לעבוד ומי בשביל ליהנות אלה שבאו לעבוד פשוט לא הפסיקו לרשום וקשה לי להאמין שהם נתנו למישהו להעתיק

פעם ,כשהייתי ילד לקחו אותי לראות תחרויות אתלטיקה .התחושה היתה די דומה ,בעיקר בגלל ריבוי ההתרחשויות והמרחק מהן .במהלך התחרות עצמה ,לא היה סיכוי לסמן פייבוריט או להפוך לאוהד שרוף ,אבל וודקה טוניק בצהריים זה סידור בכלל לא רע לשארית היום .בכלל כל הקוקטילים האלה הם יותר סוג של תצוגת אופנה שבה המעצבים מראים את הקונסטרוקציות הכי סבוכות רק כדי למכור אחר כך ג'ינס .לא שיש לי משהו נגד תצוגות אופנה אבל השאלה שאני שואל את עצמי תמיד היא – מי שותה את כל הדברים האלה ?והנה רשימה קצרה של מקצועות אלטרנטיביים לתחרות ברמנים

אתגר הסבלנות – מביאים מישהו שיודע בדיוק מאיזה עץ עושים כל חבית בסקוטלנד ונותנים לו לנהל שיחת וויסקי עם הברמן .האחרון שמחזיק מעמד הוא המנצח

אתגר האדיבות – לקוחה מתלבטת ומנסה לבחור קוקטיל ,מאחוריה חבורת לקוחות מנפנפים בשטרות וצועקים 'וודקה רד-בול ,'וודקה רד-בול ,כל דקה מתווספת עוד צועקת ,מי שמצליח ליצר את המשקה אליו המתכוונה המזמינה ,מנצח

אתגר הזיכרון – שלושים לקוחות מזמינים שלושים משקאות שונים ברצף ,האתגר הוא לזכור את ההעדפות של חמישה מהם ,אחרי שמורידים צ'ייסרים לפחות עם חצי מהמשתתפים כשעשרים בנות מנפנפות בשטרות וצועקות וודקה רד-בול וודקה רד-בול

אתגר ההתעלמות – זה מקצה יחסית פשוט ,מנצח מי שמצליח להתעלם מלקוח הכי הרבה זמן

אתגר השדכנות – נכנסים לבר עשרה זוגות וותיקים ועוד עשרים סטטיסטים ,הברמן שיצליח להושיב זה ליד זה את המספר הגדול ביותר של אלה שבאו כזוג מהבית ,ניצח .אם יש לכם רעיונות למקצועות נוספים ,אתם מוזמנים לשים אותן בתגובות

פינת ההודעה :למי שפיספס את הפינה ימנית העליונה ,דן תורן ,סגול59 ,נועה וקס ואני ,יוצאים לסיבובון הופעות שכולל את סינדרום ירושלים ,ביט בחיפה ולבונטין 7 בתל-אביב .חוץ מהשירים של דן ,יהיו שירים של סגול, ביצועים משותפים ואפילו שיר חדש לגמרי של השניים .ועוד אחת :במוצ"ש 13.1 ינגן בלבונטין 7 בחור בשם ג'ייסון פורסט שקורא לעצמו דונה סאמר ועושה משהו שהמבקרים מכנים פאנק דיסקו – עם דגש בפ .זה המייספייס שלו .תבואו ,יהיה פאנק דיסקו

העולם VS יין ישראלי

ינואר 5, 2007

לפני כשלושים שנה התקיימה בפריז טעימה היסטורית שבה יינות מקליפורניה נתנו בראש ליינות בורדו .תוצאות הטעימה ההיא הפכו את יינות קליפורניה ,שלא רבים החזיקו מהם עד אז ,ליינות לגיטימיים והיו אחד הבסיסים להצלחתו של היין האמריקאי בעולם .לפני כשבוע התקיימה בפלורנטין טעימה דומה שבה התמודדו יינות בורדו עם יינות ישראל .בטעימה ,שהתקיימה ביוזמת סטודיו בן עמי ,השתתפו :גבי סדן -יינן יקב רמת הגולן והרי גליל לשעבר ,יוסי בוזנח – מנכ"ל איגוד המסעדות ,רפי סיטון – לשעבר מבקר היין של גלובס ועורך יין וגורמה ,ואספני היין שרגא זליג ,אמיר שיינמן וערן שפירא

לצד שולחן קטן ששימש כיציע העיתונות ישבנו דניאל רוגוב ואנוכי עם ידידי יובל גילון שעזר בארגון .למרות שיכולנו לדעת מה אנחנו שותים ,העדפתי גם אני לטעום על עיוור ,בעיקר כדי להשוות את התוצאות שלי לתוצאות הפאנל ,שקטונתי בגדול לעומת יכולות הטעימה וההערכה של היושבים בו

איך יצא ?יצא שאליעד שאטו גולן 2004 ואניגמה מרגלית 2004 קיבלו 91 נקודות ,לא הרחק ממצטיין הטעימה שזכה לציון של 92 +ומחירו כמאה וחמישים דולר .הישראלים הבאים בתור היו לימיטד אדישן 2003 של יקבי כרמל עם 90 נקודות וגראנד וין קסטל 2002 עם 89 נקודות .שני בקבוקי ירדן קצרין שהגיעו לטעימה היו פגומים וחבל .את פרטי הטעימה המלאים והמסקנות אפשר ורצוי לקרוא כאן .וזו אגב החמישיה הפותחת שלי

Capo di Stato, Loredan Gasparini 2003

chateau Monbousquet 1999

Ch. Pichon-Longueville, Comtesse de Lalande 1996

מרגלית אניגמה 2004

קסטל גרנד ווין 2002

השאלה הגדולה ,שנשאלה בסוף הטעימה על כוסות של לגבולין 16 ,היא בעצם מה שווה הניקוד של פאנל שכזה שכל אחד מחבריו רגיש לתכונות אחרות של יין ומחבב תכונות שונות .האם הנסיונות לנקד טעמים וריחות ומבנה בכלל שווים משהו כששישה אנשים מדברים על יין ונותנים לו ציונים ,או שמא כדאי לדבוק במבקר אחד ולהתכייל על פי טעמו .שאלה חשובה נוספת היא הליגה . הרי לא פעם הניצחון מתחיל בבחירת המתחרים .בכל מקרה בליגה הזו ,היין הישראלי התחרה בכבוד .הטעימה אמנם לא תעלה את יינות ישראל על מפת העולם אבל היה ערב ממש מעניין ואני חושב שטוב לדעת שברמות המחירים שלהם ,אין ליינות הישראלים מה להתבייש