סופו של השותה

אחת הסיבות העיקריות שבגללן לא יוצא לי לכתוב הרבה בזמן האחרון ,מעבר למלחמה כמובן ,היא חוסר ודאות שחייתי בו בשבועות האחרונים לגבי השותה ,כך נקרא מדור היין והאלכוהול שהתחלתי לכתוב ברייטינג לפני שלוש שנים בדיוק ,והחודש אחרי תהליך לא כל כך ברור ,נסתם עליו הגולל באופן סופי .הכל התחיל בשנת 2003 כשדבורית ,התרשמה כנראה מיכולות השתייה שלי ,או מזה שאני יכול גם להשתכר למוות וגם לדבר על זה ,והציעה לי לכתוב מדור יין ואלכוהול צנוע ,כחלק ממדור האוכל הקבוע של העיתון

תביא סיפורים ,היא אמרה לי בשלב שבו ניסיתי לעשות את עצמי טועם מקצוען ,המשקאות עצמם עניינו אותה פחות .מפה לשם יצא שרייטינג היה המגזין השבועי היחיד בישראל שהחזיק מדור יין ואלכוהול קבוע ,מה שהפך אותי ללחמניה הכי לוהטת בשכונה בעיני היבואנים, היצרנים והמשרדים שמייחצנים אותם .וכך במהלך השנים האלה ,מהמדור הראשון שבו כתבתי על סטולי וניל ועד היום ,עבדתי עם שני עורכים ראשיים ושלוש עורכות מדורים – תודה לכולם ,עברתי קיצוצים דרקוניים ,למדתי להתנסח ,נהייתי אלוף בהתמודדות עם מערכות יחסי ציבור ,שתיתי המון ואפילו למדתי מזה משהו ,וגם הכרתי המון אנשים שאני מקווה שיהיו חברים שלי גם בעתיד .חוץ מזה ,הייתה לי ברייטינג פינה משלי שבה עשיתי בעיקר את מה שאני רוצה וכמו שמאוד נהניתי ממנה ,כך היה לי ברור שזה לא יימשך לנצח

החל מהחודש ועד להודעה חדשה אני נשאר לכתוב ברייטינג במדור הלילה ,על אוכל ואלכוהול ומסיבות .לשמחתי אני אמשיך לכתוב כאן וכמובן בבלוג שכבר חוגג שבעה חודשים והספירה נמשכת

 

במסגרת פינתנו רגע היסטורי וכאות פתיחה למסיבות הסיום של השותה ,אני מעלה לכאן את טקסט האלכוהול הראשון שלי שהתפרסם אי פעם .השנה 2003 .מקווה שתיהנו

 

בכניסה למערכת השארתי שברי זכוכית ושלולית בניחוח גלידה בשקל תשעים ,דבורית הזהירה אותי שהתיק לא יעמוד בעומס, אך אני בזתי לסכנה ,וכך קרה שבקבוק סטולי וניל מצא את עצמו מרוסק על הרצפה .אחרי שנייה כבר לא הייתי שם ,וזה אולי המקום להתנצל בפני המנקים ולנסות לנחש ,לאור מאורעות יומי הראשון בתפקיד ,מה הולך לקרות בהמשך

במסגרת בקרת הנזקים ,קיבלתי עוד וודקה ,הפעם בבקבוקון .התברר שלמרות שהשילוב בין וודקה לוניל נראה מופרך כמו מסור שרשרת עם אפליקציות של דובוני אכפת לי , מדובר במשקה נעים וחלקלק .אחרי שהבקבוקון הופנם נחשפה המזימה – הוניליזיצה הקלה, מלבישה את אגרוף הפלדה של הוודקה בכפפה של משי ,ומקצרת משמעותית את הדרך אל האושר, חדשות טובות לשתיין הקטן שמעונין באפקט וודקאי נקי ,ולא רוצה לעוות את הפנים

אומרים שזה נורא טעים עם קולה ואם הייתי מקשיב למה שאומרים לי ,היה לי בקבוק שלם והייתי בודק את זה. מצד שני, עם בקבוק שלם בטח לא הייתי יכול לכתוב מילה

מודעות פרסומת

6 תגובות to “סופו של השותה”

  1. NERI Says:

    תצלח דרכך בכל אשר תפנה זה קודם כל
    שנית מי היה מאמין ( לא אני) שאני יקדים את איש מקצוע מדופלם בהכרה וניצול המשאבים הזמינים של הסטולי ווניל.
    ולסיום אם יורשה לי תכיר תסטולי פטל השילוב הוא ערמומי ומטעה עוד יותר…

  2. יאיר גת Says:

    תודה תודה. האמת, וודקה בטעמים זה לא הרעל החביב עלי, אם כי זה הולך לא רע בערבובים – אפילו הפטל

  3. NERI Says:

    אני מבינה למה, יש רעלים הרבה יותר מפתים בעולמנו אני רק זוכרת לסטולי חסד נעורים..

  4. יאיר גת Says:

    כמו שנאמר :תודה לאל על חסדים קטנים

  5. The Marker Blogs - Velvet Underground » ארכיון » נגעתי בג‘ק באוור Says:

    […] לחם עבודה* גידי שפרוט חזר בשקט-בשקט להגיש בגלגל"צ את "המשחק שלא נגמר". כזכור שפרוט הושעה לא פעם בגלל התבטאויות כאלו ואחרות, והפעם האחרונה והסופית הייתה בגלל שכינה את לימור לבנת כוסית בעת השידור.* מזגני רדיו קול חי שבתו. בגדיהם הכבדים של השדרנים ואוושת המאווררים הנשמעת בשידור לא מיטיבים עם האווירה.* יאיר גת לא יכתוב יותר את מדור השותה ברייטינג. פרטיו המוכמנים של הגילוי הנאות בגוף הלינק. […]

  6. ko-lega Says:

    ואיך שאומרים – נסגרת דלת, נפתח חלון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: