בקבוקים בתערוכה – פרק 2

לא כל מי שיודע לעשות יין יודע גם לדבר על זה .קחו את בני סורקין למשל ,אדם שיש לו זכויות בהצלחות של יקבי רמת הגולן ,דלתון ובנימינה ,אבל אם היין שלו היה איכותי כמו המצגות שהוא העביר בטעימה של יקב דלתון ,אני לא בטוח שהוא היה ראוי לשתיה .700 אלף בקבוקים בשנה ,מיוצרים בדלתון ,היקב הבינוני היחיד בישראל שמקבל את כל הענבים שלו מאזור כרם בן זמרה שבו כמעט לכל יקב ישראלי יש איזו גפן משלו כדי ולו בכדי שיוכל להזכיר את שם האזור על התוויות .ולא סתם מהאזור .המרחק בין החלקות המרוחקות ביותר לבין היקב הוא 4.5 קילומטרים בלבד ,מרחק שמאפשר לענבים להגיע מהכרם תוך פחות מעשר דקות .אזור כרם בן זמרה ,כך מסתבר ,מחולק לעשרות חלקות קטנות השונות משמעותית זו מזו מבחינה טופוגרפית ומבחינת הרכב הקרקע ובשל כך מציגות גיוון גדול מאוד באיכות הפרי .הנטיעות באזור ,השני בגובהו לרמת הגולן ,החלו בשנות השמונים עם תחילתה של מהפכת היין הישראלית, והמדענים של דלתון באמצעות מדידות ופעולות מדעיות שונות ומשונות שמשעמם אותי להיזכר בהן ,ממפים את החלקות על המילימטר כדי לדעת בדיוק איך להשתשמש בכל אחת מהן .בקול מונוטני ובלוויית שקפים שלא היו עוברים ערב שירה בציבור בצופים ,פרש בפנינו בני סורקין את משנתו ואנחנו הזדקנו בשקט וניסינו לא להפריע .אחרי שההרצה הסתיימה טעמנו יין מארבע חלקות

חלקת אגוז – ואדי עמוק ,סגור ממערב ודרום שעולה בגובה מ – 720 עד 850 מטרים. אזור הפלאטו השטוח,שגובהו 840 מטר ואדמתו בזלתית ללא גיר כלל .אזור ספסופה – 630 מטר גובה ,שמציע לענבים קרקע של טרה רוסה גלילית עם מעט גיר ומשמש את היקב לגידול זינפנדל ,שיראז ,ברברה וסוביניון בלאן .ואחרונה חביבה חלקת מירון -670 מטר גובה ואדמה מעורבת .בכל מה שקשור לנוכחות ,נעמה סורקין מוכיחה שהתפוח יכול ליפול די רחוק מהעץ ולמרות אסרטיביות יתר ,היא הפגינה יכולת תצוגה הרבה יותר משכנעת מאביה .אלה היינות שטעמנו בהדרכתה ,יינות מחלקות בודדות שמיועדים להיות מעורבבים עם אחיהם לתוצאות סופיות עגולות ונגישות

מרלו אגוז 2005 – מיקומה הגבוה של החלקה הביא להבשלה מאוחרת יחסית ולרמת סוכר נמוכה ,צבעו אדום נוטה לסגול והוא מפגין ארומות של פרי אדום ,מעט ירק ותבלינים .בפה הוא קל חמצמץ ובעל טאנינים ארוכים

מרלו מירון 2005 – כמה מאות מטרים נמוך יותר ,אתו זן בדיוק נותן יין בעל צבע סגלגל ,ארומות של מנטה ,פרי יבש ופלפל ירוק ,ותחושה הרבה יותר דחוסה ,עוצמתית ומתקתקה

שיראז אגוז 2005 – צבע סגול אטום של יין בתהליך ,האף מקבל ניחוחות של עישון קל ,בייקון ופרי .בפה הוא כבד ואלכוהולי אך מתאפיין בטאנין נעים ורך

שיראז ספסופה 2005 – מי אמר שהגובה לא קובע ,מאה מטר נמוך יותר ,רמת סוכר הרבה יותר גבוהה בבציר והתוצאה חייתית .יין בשר ודם ,הרבה יותר כבד ומוצק מאחיו הגבוה ממנו

קברנה סוביניון פלאטו 1 2005 – אדום בהיר וצלול ,בעל אף ירקרק ואלכוהולי ,גוף קל וטאנינים רכים

קברנה סוביניון פלאטו 2 2005 -חלקה מבוגרת יותר מפלאטו 1 מפיקה יין אטום וכהה יותר בעל אף ירוק בטירוף וטאניניות היסטרית שמנעה ממני להרגיש משהו בפה .לא לשכוח היין עודנו בתהליך

קברנה סוביניון מירון 2005 – אדמדם ,קטיפתי ,עם המון פרי אדום ונגיעה של מנטה ,יין נעים ביותר

אחרי שהיינות מהחלקות השונות מגיעים למבנה הסופי שלהם ,מתקבלות החלטות לגבי הערבובים השונים ולאחר שהייננים הצליחו להגיע לטעם הרצוי במעבדת הייקב ,הם מיישמים את יחסי הערבוב על אלפי ליטר של יין ,כדי להגיע לתוצאה שתהיה מספקת מבחינתם וכמובן גם מבחינתכם .יצא שהשבוע הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי לכן החלק השלישי יעלה כנראה לקראת סופו .תעברו ,היין עלי

מודעות פרסומת

3 תגובות to “בקבוקים בתערוכה – פרק 2”

  1. NERI Says:

    אתה יכול להסביר לי מה זה טאנין בבקשה?

  2. יאיר גת Says:

    בכיף. טאנין הוא חומר מריר שנמצא בקליפות ובחרצנים של הענבים. או בשפה של בני אדם, החומר הזה ש"תופס" את הפה והלשון כששותים יין אדום או אוכלים פרי בוסר. הטאנין הוא חומר משמר שמאפשר ליין להתיישן וגם מפרק שומנים בדם שזה יפה, מצד שני אם הוא יותר מדי בולט בפה ,הוא יכול להיות ממש לא נעים.

  3. NERI Says:

    תודה יאיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: