בירות בישראל 2005 – המלחמה הקרה

את הכתבה הזו ביקש ממני שי פוגלמן להכין לגליון אלכוהול מיוחד של טיים אאוט באביב שעבר. היה תענוג לא קטן לעבוד עליה אבל הגליון בוטל והכתבה נגנזה. מסתבר שלא הרבה השתנה מאז לכן החלטתי להעלות אותה לכאן. רוצים לקרוא? תנו קליק על הכותרת. איזה מזל שיש לנו אינטרנט

 

 

בחיים שלי לא ביקרתי בשירותים כל כך הרבה פעמים בערב ,כמו בזמן העבודה על הכתבה הזו. הכי פשוט היה לעשות כמה טלפונים, לשמוע כמה מנהלי שיווק מדברים על פלח ריאלי מול נתח נומינאלי ,לארוז את הכל בגרפים מהפאואר פויינט ולסגור עניין בסגנון העיתונות הכלכלית .היכולת לדעת בסופו של לילה בכמה סנטימטרים עלתה המגמה ,היא נחלתם הבלעדית של האנשים עם המחשבים הניידים, אלה שגם סופרים את הכסף, אבל אנחנו כאן בעיקר בשביל ההרגשה ובירה צריך להרגיש. לעקוב אחר המזיגה של הכוס הראשונה כמו ילד שפותח מתנה באריזה מרשרשת, להריח ולטעום את הראש הקצוף כמו נשיקה ראשונה עם מישהי שלא תפגוש יותר לעולם, להתמהמה קצת בפרידה, לעבור לכוסות הבאות בלי שמץ של חרטה ולהתנתק קצת מהמציאות רק כדי לחזור אליה בבוקר שלמחרת

במציאות של לפני עשר שנים, בימים שבהם בר היה שם נרדף לפאב, בירה מהחבית הייתה שם נרדף לגולדסטאר. אחד מאנשי הבירה הכבדים, שהעדיף להישאר בעילום שם, סיפר לי על הבר שהיה לו בחיפה בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה .כשהימאים האמריקאיים ירדו לחוף וביקשו את הבירות שהם מכירים מהבית ,הוא מכר לכל אחד ואחד מהם את הבירה שביקש .רק הוא ידע שכון מגיעות מאותו ברז של גולדסטאר כמובן .אחר כך נכנסו לברים גם קרלסברג וטובורג ,ובעקבותיהן מבול של בירות מתוצרת כל מעצמות העל בתחום :אירלנד, צ'כיה, בלגיה וגרמניה. אנשים שניסו לספור, טוענים שמדובר בכמות של יותר משלושים וחמישה מותגי בירה חדשים שמתחרים על הכיסים והאברים הפנימיים שלנו. את החדירה המשמעותית ביותר לזרם המרכזי עשו ללא ספק הבירות הצ'כיות, ואם למישהו יש ספק שייגש רגע לחמארה הסופר אופנתי וינסה לברר לאן נעלם הברז של הגינס. זה בסדר בררתי את זה בשבילכם, הברז לא נעלם הוא פשוט הוחלף בברזים של אגנברג. החלפה שגרמה לנו לחשוב שאולי יש כאן שינוי בהרגלי השתייה.

 

אז הלכתי לבדוק מה באמת קורה עם ההרגלים האלה, אבל לפני שהבנתי מי מנצח הייתי צריך להשקיע קצת זמן בלברר מי נגד מי, ואם אפשר, גם להוריד איזה חצי או שניים. בפינה האירית ובמשקל כבד: גינס ההיסטורית שמאחוריה מסעות פרסום ושיווק עולמיים, כולל כמה חגים שנוספו ללוח השנה כדי למכור עוד כמה חביות. גינס מיובאת על ידי מבשלות בירה ישראל מקבוצת קוקה קולה. לצדה, מתוקה אוורירית ונדירה יותר מרפי'ס שמגיעה לישראל באדיבות חברת טמפו, ודי רחוק מאחור, כמעט לא מורגשת בימיש שעשתה עלייה בזכות חברת י.ד עסקים, ליד הסטאוטים, מגיעה מאירלנד גם קילקני אבל אף אחד לא סופר אותה. בפינה הנגדית ובמשקל קל עד בינוני,המשלחת הצ'כית: אגנברג, עולה חדשה שתפסה לא רע, סטארופרמן החלוצה ופילזנר היוקרתית באדיבות ' י.ד. עסקים', וקרוסוביצ'ה המסתורית והנחבאת אל הכלים.

 

אז מי מחליט איזו בירה נשתה? לא צריך להיות סבר פלוצקר כדי להבין שבזמן שאנחנו דופקים את הראש, מתחת לפני השטח מתחוללת מלחמה של ממש בין גופים כלכליים שמוכנים לעשות הכל בשביל השקלים שלנו. והם אלה שיחליטו בשבילנו 'אנשים לא באים למקום בשביל הבירה' אמר לי חגי אבירם מלבונטין שלמרות שהוא הבר הכי לא צ'כי בעולם יש בו רק חביות צ'כיות. 'הם באים לבר בשביל האווירה וישתו את הבירה שימזגו להם. אם זה לא יהיה המותג שהם אוהבים, הם יתבאסו קצת וילכו על מה שהכי קרוב'. לפי מה שחגי אומר אין לנו ממש מילה. בירה בחבית כמו ילד, דורשת טיפול בשעות לא שגרתיות. אבל שלא כמו ילד אי אפשר לקחת אותה לחדר מיון כשמשהו משתבש. לכן בעלי הברים יעדיפו להחזיק את הבירה שמגיעה עם הטיפול הצמוד הטוב ביותר, כולל טכנאים שיגיעו בשעות לא שגרתיות לשחרר ברז שנתקע. אנחנו ממילא נשתה מה שנותנים לנו, העיקר שיהיו כוסיות. מסתבר שכוסיות מעדיפות בירה מבקבוק, ומי שלא מצא את עצמו מביט במישהי משחקת עם התווית ושורטת בעדינות את הקצה, שירים את הראש שנייה מהבירה – ההנאה מובטחת.

'קודם כל יש את אלה שלא אוהבים בירה' אמר לי ברמן טרנדי אחד. 'יש כאלה שפוחדים להשמין וכאלה ששונאים את התור בשירותים. ואלה שאוהבים בירה מחולקים לכמה מחנות: אלה שאוהבים את המרירות והשמנתיות של הסטאוטים מאירלנד, אלה שאוהבים את הבירה שלהם קלילה וחובבי המתוקות'. מסתבר שרוב הישראלים מעדיפים את הצד הקליל.
אולי בגלל שגדלנו על גולדסטאר ומכבי, אולי בגלל שאלה הבירות שצריך לשתות באקלים המדהים שלנו, ואולי בגלל הזיכרונות הרומנטיים מפראג שמנצחים כל בר אירי באווירת סניף של מקדונלדס רק עם מוזיקה הרבה יותר מעצבנת.

 

לשמחתי הרבה לא השמיעו מוזיקה אירית כשהתיישבתי לדבר עם רוברט ב'מולי בלומס'. לכאן מגיעים אלה שמחפשים את החוויה האירית אפילו אם הם מעדיפים לשתות קרלסברג, ונשבע לכם שראיתי כמה כאלה. בירות צ'כיות בכלל לא מעניינות את רוברט, אירי במוצאו שפתח את המקום לפני חמש שנים. אחרי שסיפר לי רוברט על הדרבי הפנימי שעבר במשחק בין המולדת הישנה שלו לזו הנוכחית, הוא אמר שברור לו לחלוטין שכל מי שמגיע אליו יודע בדיוק לקראת מה הוא הולך. ברוב המקרים תהיה זו בירה אירית. הברים האיריים הם חלון הראווה של היבואנים שמעניקים להם את השירות הכי טוב שאפשר, אפילו אם מדובר בלשלוח טכנאי לפנות בוקר. למרות שאני מאוד אוהב גינס, יש משהו קצת לא טבעי באווירה האירית על גדות רחוב הירקון. דגמתי גם כוס קטנה של הראפ, בירה אירית שהגיעה לתקופה קצרה ולא תגיע באופן סדיר לישראל. החלטה מצוינת היא פשוט חמצמצה ולא נעימה.

 

אז אנחנו לא משתגעים על בירות חמוצות ולמרות שמפוצצים אותנו בבירות מתוקות, גם הן לא מפילות אותנו מהשרפרף. נשארנו עם טובורג וקרלסברג הפושטיות, גולדסטאר הקלאסית, וכל מה שבא מצ'כיה. לפני ארבע וחצי שנים, בפגישה שנערכה בפארג, נדהמה מנהלת מותג צ'כית אחת מהחוצפן הישראלי שדיבר על עשרה בארים בתל-אביב שימכרו את הבירה שלה . החצוף היה מעוז אלונים מ'פראג יבואני בירה' שהוא למעשה הצ'ה גווארה, הבר כוכבא והבן גוריון של הבירות הצ'כיות בישראל.

 

ראשונות הגיעו מצ'כיה סטארופראמן בשני צבעים – כהה ובהירה, ו- וולוט הענברית. לקח קצת זמן עד שכולם למדו להגיד את השם כמו שצריך, ושלוש שנים מאוחר יותר ניתן היה למצוא סטארופאמן בלמעלה מחמישים ברים בתל אביב. מעוז וחבורתו נלחמו מדלת לדלת. בעלי הברים קיבלו בברכה את האלטרנטיבה לגופי השיווק חסרי הפנים, והשותים קבלו מוצר בדיוק כמו שהם אוהבים. בירה בהירה, קצת מרירה, קצת מתקתקה, נעימה ולא יותר מדי מסובכת. על פני השטח הכל היה טוב ויפה אולם גבוה מעל הראשים של כולנו, נערכו בחלל הכלכלה הגלובלית קרבות שמלחמת הכוכבים זה משחק ילדים על ידם, מבשלת סטארפראמן נרכשה על ידי התאגיד הבינלאומי אינטרברו, וההפצה של סטארופראמן בישראל עברה במרץ 2005 מידיה של 'פראג' אל חברת י.ד עסקים'.

קומנדו פראג, היה צריך להחזיר את הסכין אל בין השיניים ולצאת למלחמה נוספת במותג שהיה שלו רק לפני דקה, בעזרת נשק צ'כי חדש מאת מבשלת אגנברג. להפתעת כולם, בעלי המקומות שכנראה התרגלו לטוב, נכנעו ללא קרב וביצעו מעבר חלק ונעים לכיוון הצ'כית החדשה שכבשה את העיר ברכות ודחקה את רגליה של זו שהייתה כאן קודם. החדירה הכפולה שביצעו הבירות הצ'כיות – קודם סטארופראמן ואחר כך אגנברג, מעידה מצד אחד על חוסר יציבות – יש ארצות בעולם שבהן החלפה של חמישים ברזים בעיר יכולה להביא למלחמת אזרחים, ומצד שני על הדינמיות וחוסר השמרנות של הברים ושלנו. תנו לנו בירה טובה במחיר טוב, אנחנו כבר נדאג לשאר.

 

צריכת הבירה השנתי לנפש בישראל עומדת על 14 ליטר לאדם בשנה, שזה כלום לעומת הממוצע הצ'כי שהוא לא פחות מ- 190 ליטר בשנה או הגרמני – 140 ליטר בשנה. הכמות היחסית זניחה הזו משמשת עילה להתכתשות עזה בין היבואנים, שימשיכו ללכת מכות כנראה גם בעתיד. אנחנו רק נרוויח מזה כי הם יורידו מחירים וכשהמחירים נמוכים אפשר להוריד יותר כוסות. הבירות הצ'כיות והאירות למעשה לא מתחרות על אותם פיות. 'מי שאוהב גינס, צ'כית לא תעניין אותו' אמרה לי גילי, הברמנית החביבה עלי וכנראה שהיא צודקת. למרות שבעקבות החלטה של גינס העולמית הבירה מוגשת כאן רק בגרסת אקסטרה קולד, גם בארבע מעלות זו בירה קצת קשה ומי ששותה גינס בצוהרי יום קיץ עושה את זה נגד הטבע. יש כאלה שיקראו לזה טעם נרכש וכאלה שיגידו שזו אהבה מלאכותית למותג, אבל אהבת הסטאוטים תישאר כנראה תמיד נחלתם של המעטים. בירות בהירות לעומת זאת הן סיפור אחר לגמרי. הן מתאימות לאקלים ולחך שלנו, כך אנחנו אוהבים אותן ולא משנה איך קוראים להן, העיקר שלא יהיו מסובכות מדי ושתהיה אווירה סבבה.

 

שחקנית חדשה עולה בימים אלה למגרש ולפי מה שהבנתי היא מאיימת על כולם. סטלה ארטואה הבלגית היא המתמודדת החדשה שלכולם יש סיבות לחשוש ממנה. היא פוגעת בטעם הישראלי בין העיניים, מתוקה / מרירה, בלי יותר מדי אלכוהול ועם המון סטייל .סטלה היא אחת הבירות הנמכרות ביותר בעולם, ולאור חוסר הנאמנות הקיצוני של השתיין הישראלי מספיק שהיבואנים לא יעשו יותר מדי טעויות והיא תהפוך לאחת הבירות הנמכרות ביותר גם בצד המזרחי של אגן הים התיכון.

 

ווינשטפן מגרמניה, לף הבלגית ועוד כל מיני בירות מתוקות ימשיכו להסתובב כאן בשוליים. האמירה הרווחת על זה שהטעם הישראלי הממוצע נוטה לכיוון המתוק, לא כל כך עובדת בשוק הבירה, אפילו הבחורות לא ממש מתלהבות מהמתוק הזה. אף אחד לא מוכן להמר על הטרנד הבא במזיגות. ההערכות הן שאחרי המלחמה בין היבואנים, יישארו בזרם המרכזי של המקומות, מותג אחד של סטאוט – ככל הנראה גינס, ושישה או שבעה מותגי יבוא נוספים, חלקם צ'כיים. בעלי הברים ימשיכו לספק לנו את הבירה שיותר מתאימה להם לתזרים ואנחנו נמשיך לבוא בשביל המוזיקה והכוסיות. נכון שאי אפשר לדבר כאן על תרבות בירה של ממש, אבל על איזה תרבות כן אפשר לדבר כאן?

בחיים שלי לא הלכתי כל כך הרבה פעמים בערב לשירותים כמו בזמן העבודה על הכתבה הזו. בכלל היה כיף חיים למרות שאין לי ממש מסקנה ברורה מכל האירוע חוץ מידיעה העצובה שהכל צפוי, או מוכוון מראש על ידי גופים כאלה ואחרים שלא רואים אותנו ממטר ,ושלהעדפות האישיות שלנו יש חלק מאוד קטן במערך השיקולים של שוק הבירה ,ממש כמו בכל שוק אחר ,מצד שני עם כבר הולכים עם העדר, עדיף ללכת לשתות משהו

מודעות פרסומת

10 תגובות to “בירות בישראל 2005 – המלחמה הקרה”

  1. אשה כחמה Says:

    בכל אופן, הפרסומות של הבירות, הן הכי שוות.

  2. אשה כחמה Says:

    תודה, החכמתי.
    בכל אופן, הפרסומות של הבירה, הן הכי שוות.

  3. יאיר גת Says:

    לא. תודה לך, טוב לראות אותך כאן, איזה פרסומת של בירה הכי שווה בעינייך?

  4. דידי Says:

    ראית את התמונות של גיניס ששלחתי באי-מייל? אבא

  5. יאיר גת Says:

    את הגינס אנחנו מכירים אבל יא חביבי באיזו סערה הייתם

  6. Ulli Says:

    סטלה כבר שנים בארץ. פשוט פעם היא היתה זולה. ממש זולה. זולה כמו פחיות של רומנים. ועכשיו, מישהו אחר משווק אותה. אז משווקים אותה כיקרה. ממש יקרה. כדי שנשכח שפעם זה היה 3 ב10

  7. יאיר גת Says:

    ולמרות הכל היא לא ממש תפסה. בקרוב באתר זה: סקירת בירות מיוחדות 2006 כולל שברי שיחות עם מנהלי שיווק. תבואו יהיה קצף

  8. Tovil Says:

    ליאיר שלום

    היה מעניין לקרוא את הכתבה שלך על בירות.

    מתי תצא סקירת בירות מיוחדת 2006?

  9. יאיר גת Says:

    תודה. שמח שנהנית. בניגוד לכתבה הזו, כתבת הבירות המיוחדות כן ראתה אור ועל כן אין באפשרותי להעלות אותה לכאן כרגע . בינתיים אפשר לקרוא אותה כאן
    http://www.nrg.co.il/online/12/ART1/067/561.html

  10. נשיקה ראשונה Says:

    בירות בישראל הן בירות לא רעות בכלל בתור חובב מושבע של גולדסטאר אני לא חושב שיש בעיה איתן ואחוז האלכהול שיש בה הוא לא רע בכלל,ממוצע לחלוטין,אני יכול גם לצרף את הבירה השחורה שגם היא לא רעה בכלל,אבל לגבי המחרים אין ספק שכאשר יושבים בבר משלמים הרבה כמו לכל מותר בארץ שיש לו מס אז כך גם לבירה אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: