חשבון בבקשה: אתה יושב בקפה, מתחת לעץ ערמון פריזאי ענק שמעליו שמי ערב בצבע כחול עמוק שאין לך מושג איך קוראים לו. אתה מבטיח לעצמך לברר את זה בהקדם. המלצרית המבוגרת, אולי אפילו בעלת הקפה, מביאה את החשבון. שתי כוסות קפה וקיש  של כרישה עם בשר ארנבת. אתה שולף את כרטיס האשראי שלך ומניח אותו על השולחן. כמה זה בשקלים? כמה כוסות קפה אתה יכול לשתות בסכום הזה בתל-אביב? כמה שעות אתה צריך לעבוד? וכמה מילים אתה צריך לכתוב? וכמה ימים תצטרך לחכות לתשלום? אתה אף פעם לא מקדיש כל כך הרבה זמן למחשבה על כסף, כמו בזמן שאתה נמצא בארץ אחרת. אז אתה הופך פתאום למכונת המרה משוכללת בין אירו לשקל ובין שקל לדולר ובין דולר לרגשי אשמה

הצללים מתארכים. המלצרית המבוגרת שהיא אולי בעלת המקום מעבירה את הכרטיס בקורא האלחוטי שלה, שמעכל את האינפורמציה הדיגיטלית ומחליף את הטקסט על הצג הירוק שחור שלו. האוויר נטען באותות בלתי נראים ובמתח. יעבור או לא יעבור

מה גורם לו לאדם לקום בוקר אחד ולהתחיל לבשל בירה בבית? מי שמאס בבירות המסחריות, יכול למצוא לא מעט תחליפים. מדפי הבירה בחנויות ובברים מתפקעים מכל טוב, החל מבירות מנזר בלגיות, דרך בירות מסחריות מתאילנד, ועד לבירות בוטיק שכדי להגיע לכאן עושות את כל הדרך מניו-זילנד. את הזמן שלוקח, להתייעץ בפורומים אינטרנטיים, לקרוא ספרות מקצועית, לאסוף בקבוקים ריקים, לשקם את המטבח לאחר נזקי הגלישה ולמצוא שיטות יצירתיות לקירור מיכל התסיסה, אפשר לנצל למספר דו ספרתי של סיבובי שתייה מקיפים, כולל בקרים ארוכים במיוחד של התאוששות מהאנג-אובר. במבט מרחוק, נראה שבישול בירה ביתית, הוא עיסוק שמנוגד לחלוטין למאפיינים של חובב הבירה הממוצע, זה שרוצה רק לשבת עם חצי הליטר החביב עליו, וללטף את הכרס. ובכל זאת, מדובר במגמה עולמית שהולכת ומתחזקת

אחרי יומיים בחברתו של גדי דבירי מומחה לבירה ובעליו של “בירדי” המרכז המקצועי לבירה, הבנתי שלחפש את הסיבה לפופולריות הגוברת של בישול בירה ביתית במונחים של ניצול זמן או של עלות תועלת, זה כמו לגשת למרינה ולברר עם בעלי היאכטות, כמה זמן לוקח להגיע לקפריסין, או לעצור מישהו ברחוב עם בי.אס. איי מודל שישים ושלוש ולשאול כמה עולה טיפול גדול. בשלני הבירה, אם הם מהנדסי תוכנה, שמנצלים את הטמפרטורה הנמוכה בחדרי המחשבים כדי לשמור על הטמפרטורה הנכונה של מכלי התסיסה, ואם הם קיבוצניקים שמפלחים צינורות השקיה כדי להשלים את הצנרת, מבשלים בירה מכמה סיבות. ברור שהם אוהבים בירה ושלא אכפת להם להיכנס לפעמים למטבח, אך הסיבה העיקרית לטעמי היא, שבהשוואה לתחביבים מקובלים כמו רכיבה על אופני שטח או גלישה מצוקים, מדובר בתחביב לעצלנים. בתהליך הבישול השמרים הם עושים את רוב העבודה ולבשלנים שאר לא מעט זמן פנוי לשבת, לשתות ולדבר על זה

אוכלוסיית הבשלנים בישראל מונה כיום בסביבות מאתיים איש, שמאסו בבירות של הזרם המרכזי, וחיפשו משהו מעניין לעשות עם הזמן הפנוי שלהם. הבישול הביתי החל על פי דבירי בשנות השישים בארצות הברית. שילוב בין בירה מזעזעת במרכולים, מרחק גדול שצריך לעבור מהבית עד הבר הקרוב, והרבה מקום פנוי במרתפים, גרמו ללא מעט אמריקאים להתחיל לבשל בירה בבתים. הבישול הביתי נפוץ מאוד גם בבלגיה ובניו-זילנד. בגרמניה, אחת ממעצמות הבירה העולמיות, לא מבשלים בירה בבית, מתוך כבוד לשיטות המסורתיות ולברו-מייסטרים, ששומרים עליהן באדיקות

כדי להתחיל לבשל, יידרש לכם סיר בנפח הגדול בשני ליטר לפחות מכמות הבירה שאתם מתכננים לייצר. שני הליטר הללו קריטיים כי הם יכולים למנוע גלישה של החומר הלוהט מהסיר בזמן הבישול – גלישה שהיא הסיוט של כל מבשל ביתי. מלבד הסיר, הערכה הבסיסית כוללת: שני מכלים בנפח של 20 ליטר כולל ברזים, מכסה עם חור קטן לנשם- שסתום שמאפשר לסי-או-2 לצאת מהמכל בלי להכניס אויר פנימה, צינור גמיש, פלסטיק, מקל מילוי לבקבוקים, פוקק לפקקי כתר ופקקים. מחירה של הערכה הבסיסית הוא כ – 250 ש”ח, וניתן לשדרג אותה באמצעות סיפונים אוטומטיים, הידרומטר, למדידת כמות הסוכר, מדחומים, וציוד נוסף שנועד להקל על התהליך. בקבוקים לעומת זאת, אי אפשר לקנות בשום מקום וכדי להשיג כאלה, תצטרכו לוותר על הפיקדון ולהתחיל לקלף תוויות מבקבוקים משומשים

את אחד המרכיבים העיקריים של הבירה שלכם, הלתת, ניתן להשיג בשתי תצורות. המקצוענים, ירכשו גרעיני לתת, ישברו אותם במטחנה מיוחדת ויבשלו אותם כשעה במים חמים, עד לקבלת נוזל מתוק עם צבע של תה חזק וריח של לחם שהרגע יצא מהתנור. מי שרוצה לקצר תהליכים, ישתמש ברכז לתת, חומר דביק שדומה בצבע ובמרקם לדבש כהה ושנמכר בפחיות. דבירי מחזיק לא פחות מעשרים ואחד סוגים של גרעיני לתת ברמות שונות של קלייה, וכחמישה סוגים של רכז, התמהיל של סוגי הלתת הוא שיקבע את אופייה של הבירה הביתית שלכם, לכן לפני שניגשים לרכישה, כדאי להגיע להחלטה לגבי סוג הבירה שאתם מתכננים לבשל

עברנו על התיאוריה, בדקנו שכל הכלים והחומרים במקום, עכשיו נשאר רק לבשל בירה. מפאת קוצר הזמן, החלטנו להשתמש ברכז לתת על מנת לבשל בירה בסגנון דופל-בוק. סגנון שמקורו בגרמניה והמאפיינים שלו כוללים, תסיסה עילית, צבע כהה יחסית, שישה וחצי עד שבעה אחוזי אלכוהול, טעם מתקתק וארומות קלויות. גדי סיפר שבטעימות ובהרצאות שהוא עורך, אנשים פשוט מתים על הבירה הזו. לפני הכל הוא ניגש למתכון, בחר גרעיני לתת מתוך השקים השונים, ערבב יחד וזרק למטחנה מיוחדת כדי לשבור את קליפות הגרעינים. את הגרעינים השבורים, שפכנו לתוך שקית בד שנראית כמו גרב ענקית ושמנו, ממש כמו שקית תה ענקית, בסיר עם מים שחיממנו לטמפרטורה של שבעים מעלות. אחרי רבע שעה המים בסיר, הפכו לחומים כהים וריח של אפייה התחיל לעלות בחדר. זה היה הרגע שבו הוספנו את רכז הלתת הדביק והתחלנו לבחוש כמו שתי מכשפות כדי להמיס את הרכז בנוזל. טעימה ישר מהסיר, העלתה את רמת הסוכר בדם שלי לרמות מסוכנות, אבל גדי היה מאושר. יותר סוכר בתהליך, פירושו יותר עבודה בשביל השמרים ויותר אלכוהול בתוצאה הסופית

בין סוף הערבוב של הלתת ועד להוספת הכשות לסיר המבעבע, חלפו להן כשעה וחצי, שבמהלכן פתחנו לא מעט בקבוקים, בניהם בירה שגדי בישל במדרחוב בבאר שבע, כחלק מאירוע עירוני. הבקבוק שנפתח בחשש מה מצדו של המבשל, התגלה כתענוג אמיתי, במפתיע, הבירה הייתה קלילה, יבשה ומרירה כמו שצריך. דבירי אומר שלבשל בירה זה קצת כמו לעשות חמין. “אתה יודע בדיוק מה הכנסת פנימה אבל אין לך מושג מה תהיה התוצאה הסופית”. טעמנו גם בירה שהכילה כישות בכמות הגדולה פי עשר משלושים הגרם הממוצעים. היה מריר. לרגע הוספת הכישות, יש חשיבות מכרעת בטעם הסופי. תוספת בשלב מוקדם תפרק את המרכיבים הכימיים של הכשות ותיצור בירה מרירה. כשות שתיווסף בשלב מאוחר יותר, לא תספיק להתפרק, ותתרום למשקה ארומות פרחוניות ופירותיות

הגיע הרגע להוסיף את הכישות שהעירה את הנוזל החום, גרמה לו לבעבע בטירוף והעלתה שכבה דקה של משהו שנראה כמו סחף ירוק על פני הנוזל. נתנו לעסק להירגע לעוד רבע שעה והוספנו עוד קצת כישות, בשביל הטעם. תהליך הבישול אורך כשעתיים שבסיומן צריך לקרר את הנוזל במהירות, כדי למנוע חדירה של גורמים מזהמים. גדי משתמש בצינור נחושת מפותל שמחובר לברז. המים שעוברים בצינור קיררו די מהר את הסיר, אבל היות ותכננו להשתמש בשמרי לאגר דורשים טמפרטורה נמוכה, הוספנו לעסק עוד ארבע או חמש שקיות קרח, שהורידו את הטמפרטורה לסביבות עשר מעלות. זה הזמן לחטא את מיכלי התסיסה, למלא אותם בבירה הגולמית, להניח את הנשם במקום ולהכניס למקרר לשבוע עד הביקבוק

השמרים עשו את מה שהם צריכים לעשות במהלך השבוע, והגיע הזמן להעביר את הבירה לבקבוקים. לפני שמוזגים לבקבוקים, צריך לחטא אותם היטב, באמצעות חומרים כמו כלור או יוד, שימנעו התפתחות חיידקים לא רצויים. זהו גם הזמן להוסיף את סוכר התירס, שיאפשר לתסיסה להמשיך להתקיים. באמצעות צינורית שלקצה שלה מחובר צינור קשיח עם שסתום מיוחד, מילאנו את הבקבוקים המחוטאים, וסגרנו אותם בפקקי כתר, באמצעות הפוקק הידני. העבודה הקשה הסתיימה. כל מה שנשאר זה להתאפק. לתת לבירה להמשיך לתסוס בבקבוק ולחכות במתח שבועיים לפחות, כדי לראות איך יצא

הבירה שבישלתי, לא תהיה מוכנה עד שהגיליון הזה ירד לדפוס. מה שהצלחתי ללמוד זה שהמתח שבין הביקבוק לטעימה הראשונה, ההתרגשות שבפתיחת בקבוק בירה שבישלת בעצמך, הגאווה על ההצלחות והלמידה מהכישלונות, הם אלה שדוחפים את הבשלנים הביתיים אל עבר המנה הבאה, בעוצמה שעולה בהרבה על ההגיון הכלכלי או התבונה הצרכנית. מי שאוהב לבשל ואוהב לשתות, חייב לפחות פעם אחת בחיים, לנסות להכניס את השדים האלה לבקבוק

הבלוג עצמו ,חביב כמו המדור ,בעיקר בגלל הכתיבה החופשית ורוח השטות ששורה עליו .כמה רצינות אפשר להשקיע במאה חמישים מילה על מרשמלו ?שיהיה לכם בהצלחה חברים

ובינתיים אצל יאיר :חזרתי משבוע חופש על חוף אכזיב שבמהלכו התעסקתי ביין ואלכוהול רק מהצד של השתייה .אזהרה :צריכה לא מבוקרת של יינות ורודים בצהריים ,עלולה לגרום לתנומות ארוכות ולהפסד של שקיעות .חוץ מזה אני סוגר חודש ראשון במדור האוכל של ישראל היום ,אתם יודעים ,העיתון החדש של אדלסון שאי אפשר בינתיים להשיג בשום מקום .בינתיים אני מאוד נהנה מזה

הסגירה של המנזר היא צעד נוסף של ראש העירייה חולדאי ,להפוך את תל-אביב לבסיס צבאי שבו לכל איזור יש את הייעוד הברור שלו – מגורי קצינים ,מגורי חיילים ומגורי שיכורים .רק מפקד הבסיס יכול לקבוע לחיילים מתי יקומו ,מתי ילכו לישון ,איפה מותר ואסור להם לבלות ,ועד איזה גובה לסייד את העצים .שימו לב תל-אביבים ,הבילוי אסור מחוץ לאיזורים המסומנים – רמת החיל המדכאת ,הנמל המסריח ואיזור יד חרוצים ,שאני מוכן להעביר כמו שהוא לראשון לציון .במה שפעם קראנו לו הלב של תל-אביב , מתכנן מן הסתם ראש העיר להשתיל מגדלי שיש ונירוסטה – בטח יהיה משם יופי של נוף לים .מי שלא יוכל להרשות לעצמו לגור במגדלים האלה ,שימלא טופס חמישים וחמש ,יזדכה על הזיכרונות שלו ויעוף מכאן .בדרך להקמת חולדאי-טאון נשאר רק לנקות את העיר מהצעירים האלה ,שרק אלכוהול יש להם בראש ,ושבמקום הבניינים המתמוטטים ,שבהם נמצאות הדירות השכורות המעופשות שלהם ,אפשר להרים אפילו עוד פרוייקט יוקרתי אחד או שניים

ברגעים אלה ממש מתקיימת משמרת מחאה מול המנזר .חזרתי משם לא מזמן .בפיצוצייה הקרובה מוכרים למוחים חצאי ליטר גולדסטאר במחיר מיוחד ,וכולם יושבים שם ,כמו בסוכת אבלים קטנה ,ומנסים לנחש מה יהיה .גם אם לא ישבתם שם אף פעם ,גם אם אתם לא סובלים את המנזר ,אם חיי הלילה של העיר הזו יקרים לכם ,לכו לשתות בירה אחת של הזדהות עם האנשים האלה שסגרו להם את הבית .אתם יודעים מה ,לא רק חיי הלילה בסכנה ,אלא החופש של כולנו

עדכון 14.8 – העניינים נרגעו בינתיים והמקום פתוח – עד להודעה חדשה

כל מה שתצטרכו לעשות זה לפרסם פוסט שתייה לקשר אותו לאן שצריך ואתם בפנים .למשקאות תדאגו בעצמכם .באתר תתקיים הצבעה פתוחה ,שבה כל אחד יוכל להצביע -טוב ,כל אחד שיירשם לפורום ,אבל מה זה בשבילכם להירשם לעוד פורום ?בשלב הגמר ישפטו עיתונאים ,בלוגרים וגם אני אז תתנהגו יפה .הפרטים המלאים כאן

כפכפים – סוליה מגומי ,קשיחה בחלק התחתון ,רכה בחלק שבא במגע עם כף הרגל .הרצועות הצהובות קצת צמודות בהתחלה אבל אחרי כמה דקות משתחררות קצת ונותנות אחיזה מעולה .מוצר שימושי ואיכותי ,מעניין אם יחזיקו מעמד עד הקיץ הבא

טי-שירט – בד דק ,מאלה שישנו צורה אחרי שלוש או ארבע כביסות .בחלק הקדמי הדפסה של לוגו המותג ,בדיוק מעל הלב .בגב ,צילום של נוף כפרי עם עץ גדול ובחורה רצה ,שנחתך בצידו הימני על ידי בקבוק קברנה סוביניון מסדרת טבע ומעליו הלוגו .מתחת לתמונה שורה של נקודות צבעונית ושטח כחול כהה עם הכיתוב – קברנה סוביניון כריזמטי מבית יקבי בנימינה

כובע – 100 אחוז כותנה בצבע חום בהיר .מצחייה קשיחה מעוגלת מעט ולוגו המותג רקום בדיוק מעליה במרכז .לוגו היקב רקום במרכז הצד האחורי

שרוואל – בד כותנה דקיק ,שרוך קשירה בחלק הקדמי ולוגו ,קצת גדול מדי מודפס בחלק העליון של הצד הקדמי ,היצרן ממליץ לכבס ביד

סוביניון בלאן כרם רמת ערד 2006 .יין שקוף צהבהב עם ריחות טרופיים של אננס ,לי’צי וקצת ,תפוח ירוק ועשב קצור .רישומן של חביות העץ בהן בילה היין שלושה חדשים כמעט ולא מורגש .בפה הוא קליל ,חד ופריך .יין מרענן וחמצמץ במידה ,עם סיומת מינרלית שאני אישית מאוד אוהב

יוהנסבורג ריזלינג גליל עליון הסדרה האזורית 2006 .זהבהב עם נימה ירוקה ,ריחות של לימון ,ליים ועשב ירוק .על פי הנתונים מדובר ביין חצי יבש ,אבל המתיקות שלו כמעט ואינה קיימת .בפה הוא מאוד פירותי – ענבים ירוקים טריים ,וחמצמץ .הסיומת קצרה ומאכזבת .יין סביר ,מעניין מה יקרה לו בעוד שנתיים או שלוש בבקבוק

קברנה סובניון שיראז גליל עליון הסדרה האזורית 2000 .האדום הראשון ברשימה .60% קברנה סוביניון 40% שיראז שנבצרו בקאיומי ,רמות נפתלי ,נטועה וסחך. ולמי שהיה מודאג ,הענבים מהבצירים הצפוניים של היקב מובלים מייד לאחר הבציר למתקן קליטה בדלתון שבו הם עוברים סחיטה והצללה ומשם הם מובלים ליקב במיכליות מקוררות .היין סגול אטום עם ריחות ירוקים ומתובלים פלוס קצת פרי בוסר ,קרמל ,קפה ,שוקולד ואגוזים .גוף בינוני ורך ,טעמי פרי טרי עם חמצמצות קלה ,קצת קלייה וסיומת פירותית ומתוקה במרכז הפה וחמצמצה בשוליים .יין נגיש ,שיעשה עבודה טובה ליד ארוחה טובה ,בלי יותר מדי דאווין

כרמל לימיטד אדישן 2004 .חתן השמחה הוא בלנד של 65% קברנה סוביניון מהגליל העליון ,20% פטיט ורדו מבינימינה ו-15% מרלו מהרי יהודה .היין שהתיישן 15 חודשים בחביות לפני הבלנד הסופי ועוד שנה בבקבוק ,הוא קצת יותר מופנם ואלגנטי מאחיו הגדול מודל 2003 .הצבע סגול אטום .האף הדחוס עדיין סגור אבל אפשר להבחין בקלות ב:ליקריץ ,אקליפטוס ,פרי טרי ,שזיף, דובדבן. פטל ותבלינים . בפה הוא מאוד מאוזן ורך .גם מי שלא ידע לפרק את התחושה למרכיבים ,יוכל להיבין מיד שמדובר במוצר סופר איכותי .את היין ממליצים ביקב לפתוח רק בעוד חמש עד עשר שנים ולעניות דעתי הימים האלה בבקבוק יעשו לו רק טוב

ומיקבי כרמל לכרמל האמיתי .הופעה ראשונה בסיבוב החגיגי לרגל 20 שנה לאלבום הראשון של דן .אנשים שעובדים במוזיקה יודעים שלא משנה מתי תצא לנגן בחיפה , אין סיכוי שתחזור לפני ארבע בבוקר .אז נסענו בתנאים של תרנגולות – יש המון ציוד ואין תקציב לשכור ואן ,נתקענו בכל פקק אפשרי וחזרנו הרבה אחרי ארבע בבוקר ,אבל היה שווה .דני אמיר נתן ארבעה שירים מגניבים מהם שניים לא יוצאים לי מהראש קבוצה במשבר וטלי פחימה .הבנאדם לא הופיע קרוב לעשר שנים אבל כשהוא על הבמה אי אפשר להרגיש את זה

מיקי שביב ניגן שלושה שירים שלו ,אם אפשר לקרוא לזה שירים .זאת אומרת הוא שר ומנגן ,אבל עושה את זה כמו מישהו שלא שמע שיר סטנדרטי מימיו .אין חוקים .אין מצוות .שיזדיינו המבנה ,הקצב והסגנון .יש לו דברים להגיד ,על אהבה ועל מלחמות ועל סמים והוא עושה את זה בדרך כל כך קיצונית ונוגעת ,ששום תקלה בציוד ,והיו לא מעט כאלה באותו ערב ,לא יכולה לקלקל .גם אנחנו היינו בסדר .למרות כל המהומה ולמרות שכל הגוף כואב לי מהנסיעה ,מאוד מאוד נהניתי .בשבוע הבא אנחנו מנגנים בתל-אביב .נראה לי שהולך להיות כיף

שלושה סוגי בירה מגיעים לכאן ממבשלות מונטית’ס .על ה-רדלר ,לאגר קלילה עם תוספות של ליים ולימון ,אני מציע לוותר מראש ,לא אוהב לימונים בבירה שלי .האחיות שלה לעומת זאת ממש שוות .בירות עם המון ארומות וטעמים ,כמו איילים בלגיים או סטאוטים ,אבל עם גוף קליל ותכולת אלכוהול סבירה .תכונות,שמאפשרת לשתות מהן ארגזים ובתל-אביב ביולי ,מדובר בתכונה מבורכת

מונטית’ס קלטיק ,בירה בסגנון אירי ,מפציצה את האף בריחות של קלייה ,שוקולד ,קפה ומוקה . בפה היא מפגינה קלילות מפתיעה ,יובש משמח וטעמי קלייה מתונים ,עם מרירות כשותית קלה וכמעט לא מורגשת

מונטית’ס בלאק השחורה ,מבוססת על טעמים של חמישה מאלטים שונים .ריחות הלחם הקלוי, האגוזים ,הקרמל והשוקולד שלה ,יוצרים ציפייה לגוף קרמי ושמנמן בסגנון סטאוט אבל בפה היא מתגלה כקלילה ,חלקלקה ופירותית ובדיוק כמו בקלישאה ,אחרי שניסיתי את השחור לא יכולתי לחזור ,וגם בקושי יכולתי לחזור הביתה

מבירה שחורה לקיץ לבן .יקבי רמת הגולן ,בניסיון לנכס לעצמם את שיטפון היינות הלבנים העונתי ,צירפו השבוע את ה’אלבום הלבן ‘למנויי הארץ .יש לו גם גרסת רשת .תסמכו על יקבי רמת הגולן שההפקה נראית כמו מליון דולר והצילומים עושים חשק לקפוץ ראש לתוך המקרר ,אבל בכל זאת כמה הערות קטנות .השם כולל מחווה לביטלס שזה יפה ,אבל מחווה שנשארת רק בשם ולא באה לידי ביטוי בשום אספקט אחר של המוצר נשארת סתם הברקה קופירייטרית מפוספסת

את מקומם של שירים כמו רבולושן או הלטר סקלטר שמופיעים באלבום הלבן המקורי ,תפסו שירים עבריים כמו ימים לבנים ,חתונה לבנה ופרפרים לבנים .שוב ,פרט לצבע אין כל כך קשר בין השירים לבין עצמם או בין השירים לבין היין וקשה לי להאמין שמישהו יתייחס להפקה הזו כאל שירון

ואם כבר הולכים על לבן ועל שירים ועל אווירה ,אני חושב שההערות הציניות בסוף כל פסקה די מיותרות .אני יודע שניסיתם לצאת קולים ,אבל התוצאה מזכירה את סל המיחזור של מערכת בלייזר ביום לא יצירתי במיוחד ומשפטים כמו הסלט הירוק הזה ,תמיד הוא חייב להתחכם? נראים די מאולצים

הוא אמר שאנחנו צריכים לדבר .אנשים שיש להם דברים טובים להגיד אף פעם לא אומרים שהם צריכים לדבר ,כך שהיה לי ברור שזו לא הולכת להיות שיחה נעימה .בכלל ,מאז שהוא שאל אותי מה דעתי האמיתית על זו שהוא הולך להתחתן אתה הקיץ ,וכמו מפגר עניתי לו ברצינות ,לא יצא לנו לדבר יותר מדי .האסטרטגיה שלי במקרים כאלה היא לקבוע מוקדם ,כדי להשאיר לעצמי אופציות לשיקום הערב במידה והוא יתחיל מזעזע

אז קבענו מוקדם ופצחנו בבקבוק שאטו סאן מישל גוורצטרמינר 2004 .הגוורצטרמינר האמריקני החצי יבש הזה ,היה מתוק מדי ולתסיסה העדינה שלו התרגלתי רק אחרי הכוס השנייה ,כשהשיחה הלכה והעמיקה למחוזות יחסינו לאן , מסתבר שהמיועדת לא כל כך סובלת אותי ,ודי שונאת אותו כשהוא נמצא לידי ,לכן הוא מציע שניפרד לתקופה.

כשסיימנו את הבקבוק ,התברר שהמתיקות הזו דווקא מתאימה לנו אז הזמנו עוד אחד ,שתינו אותו בשתיקה והלכנו .הוא הביתה ואני לתור אחר אלכוהול סמיך יותר .אף פעם לא זרק אותי גבר .אני חושב שאפשר לקרוא לזה פרידה

ולעניין קצת יותר חגיגי .ברביעי ביולי ,החל משבע בערב ,תתקיים באינגה ביץ ‘בחוף הרצליה מסיבת יום עצמאות אמריקאית ,שתכלול על פי המארגנים דוכני בירה ,בשר על האש ושלל פרסים .חג שמח