מורנה - אכזבה בכפר סבא

בשבוע האחרון יצא לי לבקר שלוש פעמים בכפר סבא באירועים תלויי אוכל .ייתכן שעיר השינה מתחילה להתעורר וזה עניין חיובי ,אבל בחיים כמו בחיים ,עם הטוב מגיע גם הבינוני וכשמדובר באוכל ,בינוני זו לא מחמאה .מורנה ,שבעליה מגדירים אותה ביסטרו ים תיכוני ,הוקמה על ידי שף ישראלי - עדיאל דומין ,ברמן קובני -חואן גונזלס שעזב את קובה לטובת ראשון לציון מכל המקומות שבעולם ,וירון כרמי - יזם .המסעדה נמצא במדרחוב ירושלים בכפר סבא וממש אתמול התקיים בה אירוע לעיתונאים ושאר מוזמני העולם .התחלתי על הבר עם מוחיטו גרניטה מלון ,על בסיס קפטן מורגן ,נענע ,מיץ לימון ,סוכר וליקר מלון -אלוהים כמה ליקר מלון .ליד המשקה הירקרק ,טעמתי סלט מוחמץ של ארטישוק ,עם ארטישוק ירושלמי ונבטי חמניה בוינגרט פלפלים .היה מוחמץ לגמרי בעיקר בגלל טעמי קופסת השימורים שעלו מאחד המרכיבים .אחר כך היתה סיניה דג עם כרישה מקורמלת הטחינה הגולמית הייתה כנראה מאיכות טובה ,המתיקות של הכרישה נתנה לה זווית מעניינת ובסך הכל יצאה מנה לא רעה בכלל .חבל שהלחם שהוגש איתה היה בטמפרטורה נמוכה מטמפרטורת החדר .את הגרניטה הירוקה החליף דאקירי תות שהיה פירותי וטעים .על החציל הממולא אין לי הרבה מה לאמר כי בשלב זה המקום הפסיק לתפקד .מישהו לקח לי את הסכו"ם והחזיר אותו רק כשהחציל והמילוי היו קרים וסמרטוטיים .אחרי כל אלה עברתי לשבת עם כמה חברים ,ליד אחד השולחנות במטרה לדגום עיקריות .שעות חיכינו לכל מנה .הפילה בס על פסטה עריסה התגלה כפרוסות דג מאוד קטנות על פסטה כתומה שהייתה דווקא מתוקה יותר מאשר עריסאית .חזה העוף במילוי גבינת עיזים היה מופרך לחלוטין .מאוד משונה לאכול מנה במרקם של עוף עסיסי אבל בטעם השתלטן של גבינת עיזים .היה שם גם אווז קונפי ברוטב חמאת אגוזי לוז ,שהיה עשוי נכון אבל קשה לגדיר אותו כחוויה מסעירה .שתיתי גוורטצטרמינר יבש של סן מישל ,יין אנמי וחסר חוט שדרה שהתגלה כבחירה הטובה של הערב בהשוואה למרלו של צ'ילג ולקברנה מרלו סנדרו של יקב אלכסנר .אחרי שעברנו לבירות - בקבוקי בקס למי שמתעניין ,מצב הרוח השתפר וגם הקינוחים היו סבירים .אירוע עיתונאים אמור להיות ערב שבו כולם יעשו הכל כדי להציג את המסעדה במיטבה .במקרה של מורנה ,אם השירות המבולבל ,המנות המפוספסות ושגיאות הכתיב בתפריט ,מייצגים את המיטב ,הרי שהמקום בבעייה .רק מי שיחזור לשם פעם נוספת ידע אם הבעייה היא כרונית או שמא מדובר בחרדת ביצוע חד-פעמית .אני בכל אופן לא לוקח על עצמי את המשימה

 

ולכבוד הקיץ המתקרב - טיפים לבחירת אבטיח מתוך הבלנדר של ליאב צברי. כנסו הוא גם עושה קומיקס שווה

טיקה -לאכול טורקי ולנוח

כשבטורקיה אומרים טיקה - עם סגול בקוף ,כמו השמיכה שעושה ריבועים על הפנים כשנרדמים עליה ,מתכוונים לחתיכת בשר קטנה .לפעמים גם מסמנים את הפרק העליון של אחת האצבעות כדי להמחיש את הגודל .אחרי מה שהיה לי להגיד על פאשה ,לא קפצתי משמחה כששמעתי על עוד מסעדה טורקית בהרצליה פיתוח ,אבל לאור ההבטחות לטעימה רוחב של ראקי ,לקחתי את עצמי לטיקה .השעה הייתה שמונה בערב והמארחות כבר היו עסוקות בלהתנצל שאין מקום בפנים .המסעדה אכן היתה עמוסה בצורה שלא מסגירה את העובדה שהיא פתוחה רק חודש וחצי ,כמעט ללא פרסום .כשחיכיתי לרונן ,מנהל ושותף במקום הסתכלתי על העיצוב האמריקאי ,שמעתי ג'אז וצ'יל אאוט ושאלתי את עצמי איך מתקשרת האווירה המערבית הזו לאוכל ים תיכוני בסיסי .רונן הגיע והסביר לי שהבעייה הזו נפתרה מזמן .טיקה היא למעשה רשת שמפעילה שבע מסעדות באיסטנבול ,עוד כמה סניפים ברחבי טורקיה ,סניף באתונה ועכשיו גם הרצליה על המפה .סניפי הרשת לא מעוצבים באופן זהה אבל לכולם חזות מערבית פלוס .צוות המטבח של טיקה מורכב ברובו מטבחים טורקים שהתמחו במסעדות הרשת ואפשר לטעום את זה בכל מנה

שתיתי המון ראקי - פרטים מלאים בגליון החג של רייטינג ,ואכלתי מנות שהוכיחו לי בעליל שאפשר לעשות אוכל טורקי מאוד מאוד מגניב גם בגוש דן .מהטאבון הגיעו פיתות בלון .שנקראות כך כי הבצק שלהן דק ופריך והן מלאות באוויר חם ובעזרתן ניגבתי מוטבל - סלט חם וביתי של חצילים עם יוגורט .בעזרת המזלג אכלתי סלט מרתק של פטרוזליה ,כוסברה ועוד עשבים שלא זיהיתי ,עם שקדים טחונים פזורים מעל .את סלט העגבניות ברכז רימונים ,הסבירו לי שצריך להניח על המיני לחמעג'ון החמוד - פיצה קטנה עם שכבה דקיקה של בשר טלה טחון .הייתה שם גם קובה ,שהפתיעה בדקיקות של המעטפת ובעסיסיות של התוכן ,אולם גולת הכותרת הייתה טרטר של בשר טלה עם בורגול ,עגבניות ועשבי תיבול .את קציצות הטרטר מקובל לעטוף בעלה עסיסי של חסה טרייה כדי לקבל תמיכה ירוקה ומרעננת לנשיכה החריפה של הבשר .אני מקווה שגם אחרי שהטבחים הטורקים יחזרו למולדתם טיקה תדע לשמור על הרמה הזו ולהוכיח לכולנו שלעשות אוכל פשוט זה לא פשוט בכלל

מרחץ דמים במונטיפיורי

הימים היו ימי סוף האלף הקודם .במסגרת חגיגיות סוף הבועה ,השתתפתי אז במיזם אינטרנט שכמו שיהיה הזוי ,ככה היו מעורבים בו הכספים והשמות הכי גדולים בשוק .המשרדים שלנו שכנו ברחוב מונטיפיורי ,מעל קיוטו ואנחנו נהנינו מאופציות קולינאריות מטורפות - ממרק רגל אצל שמעון בכרם ועד עסקיות סושי אצל מיקה מעבר לפינה .את תחילתו של סוף השבוע - ארוחת צהריים של יום חמישי ,היינו חוגגים בבבל'ה עם חלה טרייה, חזרת עצבנית ותפריט שאיך שהוא הזכיר לכל אחד את הבית שלו .הסיפור התחיל כשאורלי ,המנהלת קריאייטיב הכי מעולה שהייתה לי אי פעם ,ניסתה לסחוט לימון עם סכין לבשר .היא אחזה חצי לימון ביד שמאל וביד ימין החדירה את הסכין דרך הפרי הצהוב ישר לתוך כף היד ,למקום שבו מתחילות האצבעות .המפה הלבנה כוסתה בדם תוך שניות ואנחנו עזבנו את הגולש ,ארזנו את אורלי המדממת במפיות וטסנו לאיכילוב .הסתבר שהיא קרעה לעצמה את העצב .עוד באותו לילה ניתחו אותה ,ועד היום אין לה תחושה באצבע הפגועה .ולמה נזכרתי בסיפור המזעזע הזה ?כי השבוע ישבתי על הבר של גבריאל - בדיוק במקום שבו נשפך דמה של יקירתי ונהניתי מערב אוורירי ורגוע ,עם שירות נעים ,מוזיקה שמאפשרת שיחה ואנשים יפים .אכלתי מנה שנקראת גוזגז'ה ,שלוש לחמניות בוכריות קטנות מבריקות ופריכות ממולאות בבשר טלה מתובל עדין עם נגיעות מתוקות של צנובר ומשמש .לצד השלישייה הגיעו גם צלוחיות טחינה וחצילים ,וגם קערה של סלט עגבניות מהטובים שאכלתי מחוץ לבית - עם הרבה בצל ,ועשבים .אני חושב שאפשר לקרוא לזה חווייה מתקנת

אז איך היה במישמיש

זה שמצאת מישמישים בים לא הופך אותם לפירות ים ,מעוז אלונים ,שבילה די הרבה שעות במטבח של יועזר ,הפך לערב אחד את המטבח של המישמיש בלילינבלום למטבח של פירות ים ועשה את זה מעולה .בסביבות עשר הייתה שם הרגשה של מסיבה .בעלי ברים ,חברים ועיתונאים ,כל הברנז’ה באה לראות מה העניינים במטבח ולשמוע מה יש לג’וב הרגיל מטיים אאוט לתת על עמדת הדי ג’יי - האמת לא יותר מדי .אחרי כל החיבוקים הנשיקות ,האהלן והסהלן ,מצאתי מקום על הבר וניגשתי לעניינים .אכלתי שלושה רביולי מולאים בבשר סרטנים .הבצק היה עשוי בדיוק במידה ,כזה שמשאיר סימנים על השיניים ,ובשר הסרטן היה אישכהו בטמפרטורה שהוציאה ממנו את כל היוד והמלח .לצד שלושת המופלאים הונחו שוט של וודקה ,כפית של קוויאר אדום וערימה קטנטונת של מלח גס .אני לא יודע מה אמור היה להיות סדר הדברים ,אבל איכשהו הכל התערבב לי נפלא .קצת מלוח ,קצת מתוק ,קצת וודקה ,כמו בחיים .אחר כך לקחתי כמה אוייסטרים ,שהיו ,כמו כל האוייסטרים שאפשר להשיג עכשיו בעיר ,בשרניים ומענגים ,ולסיום קערית של מולים ,ברוטב על בסיס חמאה שעשה להם רק טוב בלי לגרוע מטעמם המקורי .שתיתי שני קריסטל מרטיני והרגשתי ממש נפלא אבל , והנה מגיע אבל גדול ,הקונספט של שף אורח הוא מקסים בעיני וגם המישמיש מקסים אבל אני הצנוע השארתי שם למעלה ממאתיים ש”ח עבור שלוש מנות בר מדהימות אך זעירות ושני דרינקים .זה נראה לי סכום שאפשר להוציא על מטרות נעלות הרבה יותר .הוסיפו לכך את העובדה שבבר מקצועי כמו המישמיש ,אי אפשר לשבת יותר מדקה עם כוס ריקה ותבינו שבערב כזה זוג יכול להגיע להוצאות רציניות ביותר .בחודש הקרוב יתקיימו עוד שלושה ימי שני כאלה ,מי שיגיע אליהם לא יצטער ,בתנאי שהוא יהיה שבע ,או מאוד עשיר .הכי טוב שניהם .שבת שלום

מי רוצה להיות מבקר? - הבהרות

לכל מי שלא הבינה: הכותרת היא “מי רוצה להיות מבקר?”. לא “מי רוצה לשכב איתי?” או “מי רוצה לברוח איתי לאי בודד ולעשות מלא ילדים?” אלא “מי רוצה לצאת איתי לאכול ואחר כך להתארח ברשימה באתר?”. אחרי פרסום פוסט יום הנישואים שלי, כל הבנות המגיבות והאמיצות קיבלו חלחלה וכיבו את המיילים, כך שאני נאלץ לחשוב שטעיתי ולשקול את כל העניין מההתחלה - לא את החיים הפרטיים שלי, את ההצעה. מי שרוצה לדעת על מה אני מדבר, שיילך לקטגורית פרויקט הביקורת” מהקישור שבתחתית הפוסט ויתחיל לקרוא מההתחלה. כל השאר זכו לרגל תחילת השבוע, בזוג לינקים איכותיים עם תמונות ממש שוות: אנשי מזון באדיבות קונספציה ופלאפל באדיבות רסטובלוג