לך דודי - זהו יום המרלו

אם יש יין זני שאף פעם לא הצלחתי להתרגש ממנו באמת הרי זה המרלו. “הציפור השחורה הקטנה” - שזה מרלו בצרפתית, אף פעם לא הצליחה לגרום לליבי לפרפר ובכל זאת בשישי האחרון פתחנו שניים: מרלו רזרב 03 של יקב דלתון הגלילי ומרלו מאותה שנה מאת יקב עמק האלה שבקיבוץ נתיב הל”ה

למרות המאפיינים הדומים, מדובר בשני יינות שונים לחלוטין. המרלו הגלילי של דלתון מצטיין באגרסיביות על גבול הקברנה סוביניון, בצבע כהה עם  טאנינים רכים וארומות עזות יחסית של פרי אדום בשל,פלפל שחור וציפורן. זה יין נעים ובעל נוכחות עזה שמחייבת התאמה מדויקת למה שאוכלים לידו - אני הייתי הולך על כבש או בקר מבושל ומתובל. המרלו של דלתון עבר תסיסה מלולקטית, התיישן שנתיים בחביות אלון צרפתי חדשות ברובן. הוא מגיע עם תו מחיר של  כ-90 ש”ח ולדעתי הוא שווה כל אחד ואחד מהם. מרלו 2003 של יקב האלה זה סיפור אחר לגמרי ואפשר לנחש את זה מהרגע שבו מקלפים את עטיפת הפרגמנט החגיגית מהבקבוק. הוא הרבה יותר עגול ומאופק מאחיו הגלילי ואפשר למצוא בו אזכורים לפטל, ומנטה. הטאנינים שלו רכים ומורגשים היטב ויש לו סיומת ארוכה ומענגת. את המרלו של עמק האלה אפשר להשיג תמורת כמאה ועשרים ש”ח, מחיר מעט גבוה לדעתי . סביב השולחן  הדעות היו חלוקות. חובבי העץ ושוחרי העולם החדש היו מוכנים להישבע שהדלתון לוקח. אני התלבטתי בין הדלתון עז הטעם והערסאוותי במקצת שיכול , כמו שאמרנו לפנק גם את חובבי הקברנה סוביניון הקיצוניים ביותר, לבין האיפוק האריסטקרטי, המורכב והעמוק של עמק האלה. בסוף הערב היינו שיכורים מכדי להחליט , מה שבטוח: במבחן הכיס הזוכה הוא המרלו מהגליל. במבחן החוויה לפחות לטעמי, עמק האלה לוקח בנקודות